ההבנה הזו גורמת לי לרצות לחתוך לעצמי את הידיים ולהפסיק להרגיש ולחשוב על זה על הזמן
רוצה שזה ייצא ממני
שלום לך.
אני חושבת שההבנה לגבי גבולותיהם של הקשרים שלך בהווה- כאן בפורום, מול המטפלת ואולי במקומות נוספים- היא אכן הבנה מכאיבה מאוד. אפילו מייסרת. אני יכולה לשער שהיא מפגישה עם החמצות, אובדנים וחסכים עמוקים. אך בשונה ממך, אני לא חושבת שהרגשות האלו, והאופן בו הם באים לידי ביטוי בקשר הטיפולי, הם "בעיה גדולה" וחסרת תקווה. אני חושבת שהם מקור לכאב גדול מאוד, אך גם מקור לצמיחה, להבשלה נפשית, אם וכאשר תוכלי לעבד אותם יותר ויותר בטיפול, ולצלוח אותם כפי שצולחים היבטים התפתחותיים מכאיבים אשר עצם החיים מזמנים לנו. אני מתארת לעצמי כמה זה קשה, אבל מציעה לנשום עמוק, להזכיר לעצך שלא תמיד זה יהיה כך ובעיקר, שקיומם של גבולות אין משמעו, בהכרח, אובדן והיעדר.
ליטל
.jpg)
