שלום, נראה כאילו ההכרה בהפרעה מאלצת אותי להיות נכה, ניסיתי לדחות את ההבנה אבל אם אני מקשיב לרגשות שלי אז אני גם יהיה נכה כי אני שונא ללמוד או לדבר עם אנשים אין לי שום אינטרס לעשות דברים בכלל, הכוונה היא שאני הרבה פעמים במצב צמח אבל מתישהו אני נשבר כל פעם ועושה דברים שאני לא רוצה
אני משער שלמדינה לא אכפת מחוסר מוטיבציה וחוסר סיבה לעבוד, אז אני גם מסתכן בלהיות נכה בלי עזרה, אני יכול לעבוד אבל זה מרגיש כמו עונש ואני מרגיש נחנק אחרי כמה זמן
אני נחשב חכם אבל זה נראה כאילו זה לוקח ממני אקסטרה אנרגיה להקשיב וללמוד גם כשזה מהבית אני נחנק ומשתגע כשדברים לא עובדים כמו שלימדו אותי, וזה קורה הרבה, אני מעדיף להיות מתכנת כי אפשר לעשות את זה מהבית אבל זה קשה
השאלה אם למישהו אכפת ש'לא בא לי' לעבוד, וגם עבדתי בעברי ועשיתי 3 שנים צבא קרבי, שרדתי הכל, פשוט מתתי בשביל להיות תקין, עכשיו גם העבר שלי נגדי בשני המקרים, מצד אחד אין לי עבודה רציפה ועבודות מסוימות לא יקבלו אותי מצד שני הצלחתי להחזיק בעבודה אחת כמעט שנה, ועוד הצבא, אז מצפים ממני לאיזה הסברים וכשאני אומר את האמת כולם חושבים שאני מחרטט אותם, האמת שאח שלי אמר לי, לא יודע למה זה לא מספיק עשיתי מה שאמרו לי ולאף אחד לא היה אכפת מצד שני כשהם ראו שאני עושה דברים שאומרים לי בלי חשיבה אבל מצד שני פתאום לכולם זה מוזר שאני עושה כי אומרים לי, אין לי אהבה למדינה או גאוות קרביים אח שלי היה אומר לי כל ערב שישי ללכת לקרבי ושאני אפס, אותו דבר לגבי שנת לימודים מדעי המחשב שסיימתי והפסקתי כי הוא עבר לחו"ל אז לא היה לי למה להמשיך
שלום לך,
אני חושבת שאתה מתאר קושי משמעותי בתפקוד ובמציאת מוטיבציה וכוחות לעבוד שקשורים במצב הנפשי שלך ולא סתם חוסר חשק, ובמצבים כאלה כמובן שניתן לפנות לעזרה, למשל מהביטוח הלאומי. לגבי החלטות להמשך, אני מציעה לחשוב יותר לעומק ביחד עם המטפלת שלך כיצד ניתן להיעזר ברמה הפרקטית על ידי המדינה וכן לחשוב לעומק על המשמעות של קבלת עזרה שכזו עבורך.
בהצלחה,
יעל
