שלום שרון.

אני שומעת את התסכול והצער שלך סביב הסיטואציה, וכצעד ראשון מציעה להפריד בין שני היבטים של המצב אשר נדמה לי שמתערבבים אצלכם- האחד נוגע לחוסר שביעות הרצון והחיבור שלכם מבן הזוג של אחותך, והשני נוגע לגבולות השיח וההתנהגות (למשל, בלאגן בבית או צורת דיבור פוגענת). 

ההיבט הראשון, עם כל הצער הכרוך בחוסר חיבור לבן זוג של חברת משפחה, אינו בידיכם וכל ניסיון לשלוט או לשנות את בחירתה יכול רק להגביר את המרחק ולגרום נזק לקשר. בחירת בן זוג אינה החלטה משפחתית אלא החלטה אישית, ואת בוודאי יכולה לדמיין את הרגשתך ואת הקונפליקט אליו היית נקלעת אילו משפחתך הית יוצאת נגד בן זוגך ואבי ילדייך. 

ההיבט השני, הנוגע לגבולות ההתנהגות בתוך הקשר הוא המקום בו בעיני לגיטימי וחשוב להציב גבולות באופן גלוי. אם הבלאגן שהילדים עושים בביתך אינו מתאים לך, אני לא רואה סיבה להמנע מלומר זאת בעדינות אך באופן ישיר וברור, וכנ"ל לגבי התבטאויות שאינן במקומן. כל עוד הגבולות הן להתנהגויות מסוימות ולא לאדם עצמו- לגיטימי להציב אותם באופן אוהד, אמפתי וישיר. למשל, אמירה המזמינה לפתרון והתקרבות ולא לנתק, כמו "אשמח מאוד שתבואו אבל קשה לי עם הבלאגן שהילדים משאירים. איך נראה לך שנוכל לפתור את זה?". 

במילים אחרות, אם ברצונכם לשמר את הקשר מוטלת עליכם המשימה המרוכבת של התבוננות עצמית כנה ובדיקה היכן אתם מנסים להשפיע על בחירותיה של אחותכם ו"להעניש" אותה על בחירה שלא מוצאת חן בעיניכם, והיכן אתם מנסים להתקרב אך בו בזמן לשמור על גבולות בתוך היחסים. אפשקות נוספת שיכולה לייע היא פנייה לייעוץ משפחתי בו תוכלו לדון בנושא באופן מכבד ופתוח, אך גם שמור ומוחזק על ידי מטפלת מקצועית. יתכן שייעוץ קצר מסוג זה יאפשר ליישב את הדברים באופן מכבד וכנה, שמאפשר שימור וחיזוק של הקשר.

ליטל

תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות טיפול משפחתי, ולקבל רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול