שלום,
אני בן אדם שאוהב אוכל, ובימים קשים אני שמה לב שאני אוכלת הרבה יותר, לרוב מתוקים (מסוגלת כל היום לאכול רק מתוקים ולא שום דבר אחר). ואני יודעת שאכילה רגשית זה נורמלי, אבל איך אדע אם עברתי את הגבול? יש שלב שזה מפסיק להיות סתם אכילה רגשית והופך להיות הפרעת אכילה? ואם כן, איך מטפלים בהפרעות אכילה?
אני לא יודעת אם אני דואגת סתם...
שלום אריאל,
אכילה כפייתית (מוזמנת לקרוא עוד) מאופיינת בהתקפי זלילה חוזרים בהם האדם צורך כמות מזון מוגזמת המביאה לתחושת מלאות יתר, וחווה חוסר שליטה סביב כמות המזון אותה הוא אוכל. במרבית המקרים התקפים של אכילה כפייתית ילוו בחשש תמידי מפני הישנות ההתקפים, בושה וחרטה ולעיתים גם התנהגויות מפצות כהקאה ושימוש במשלשלים כדי "לפצות" על הקלוריות העודפות שנצרכו.
אכילה כפייתית נובעת במקרים רבים מדפוס של אכילה רגשית: בהיעדר מנגנוני התמודדות יעילים דיים, בסיטואציות של לחץ וכאב נפשי האדם פונה לאכילה כדי להסיח את הדעת מהכאב הנפשי, "לפצות" על הסבל ולחוות תחושת מלאות ושובע פיסי- גם אם לא רגשי. נטייה זאת לפנות לאכילה כאמצעי התמודדות עם רגשות מכאיבים נובעת פעמים רבות מדפוסים שנרכשו בילדות המוקדמת והתקבעו עם השנים.
יש לעשות הבחנה בין אכילה כפייתית שהינה הפרעה פתולוגית לבין הרגלי אכילה לא בריאים, או נטייה לאכילה על בסיס רגשי במצבי מצוקה ספציפיים וממוקדים. תוכלי לקרוא עוד בלינק שצרפתי על ההפרעה, ולבחון האם את מרגישה שזה המצב אצלך. בכל מקרה, כדאי להימנע מאבחון עצמי, ובמידת ויש ספק לפנות לאיש מקצוע מתחום הנפש בכדי לקבל חוות דעת יותר מקצועית.
בהצלחה,
יעל
תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות הפרעות אכילה