גם כך אני חושבת ומתלבטת הרבה לגבי המשך הטיפול.
אבל כשאמרתי למטפלת שלא אוכל להגיע לפגישה והיא ספקה כפיה כאומרת, אין מה לעשות, אין לי זמן אחר בשבילך. הרגשתי בום בבטן!
וכל מה שרציתי לעשות היה לקום וללכת משם.
במחשבה שניה היא הציעה זמן אחר, אבל ההרגשה ההיא של הבום נשארה במקומה.
ואני כל כך מתלבטת.
אני בתקופה קשה עכשו אבל יש תחושה שאולי כבר לא צריכה אותה.
שלום לך,
ההחלטה אם להמשיך בטיפול והאם המטפל/ת מתאימים עבורך יכולה להיות מורכבת, ולפעמים התשובה אינה ברורה. מדבריך נשמע שהתגובה של המטפלת יצרה אצלך תגובה פיזית ורגשית עמוקה, אני ממליצה לך לנסות ולהחזיר את התחושות שעלו בך לטיפול עצמו, ולנסות ולפתוח על כך שיח עם המטפלת, שכן יכולה להיות לכך חשיבות טיפולית. לגבי ההמשך עם המטפלת עצמה, כאמור אין תשובה אחת ברורה, מחשבות על החלפת מטפל עשויות להיות קשורות בגורמים שונים, שביניהם זיהוי נכון שהמטפל אינו מתאים, ועד לקושי להתמודד עם נושאים שעלו בטיפול או בקשר, שמייצר רצון לעזוב (אך דווקא במקרה כזה כדאי להישאר ולהעלות את התכנים בטיפול). אני חושבת שהדרך היחידה לקבל החלטה היא להעלות מול המטפל את התחושות ולנסות לבחון אותן יותר ברצינות. כאן נכנס תפקידו של המטפל, לנסות לעזור למטופל להבין את המקור להתלבטותו ולהגיע למסקנות הנכונות ביותר עבורו.
בהצלחה,
יעל
