פעם החזקתי את עצמי, אפילו בזמנים קשים מאוד. שחזרו על עצמם שוב ושוב.
אפילו כשהטראומה היתה כ"כ עמוקה ומזעזעת, עד שהתחושה היתה שרצחו אותי נפש, ולא היה איתי אדם בעולם להחזיק, להסביר, לתקף.
מאז עברו שנים רבות וההחזקה העצמית שלי החזיקה מעמד יפה מאוד.
פתאום אחרי משבר, כבר מעל לשנתיים שאני לא מחזיקה את עצמי, אם אין לי החזקה חיצונית (טיפול) התחושה כ"כ קשה שאפילו פיזית אני מרגישה שקשה לי להחזיק את הגוף, תחושה שהגוף קורס.
הקושי שלי כפול:
גם הקושי עצמו- לא פשוט בשבילי להיות תלויה פתאום בהחזקה של מישהו אחר, וגם הקושי להסכים לזה שהנפש (זאת שאף פעם לא נתתי לה מקום, כי זה היה נראה לי מעשה של עצלנים שמחפשים תירוצים) לא נותנת לי להמשיך את החיים בלי להתייחס אליה. בלי לשלם בשבילה. ואם אני מנסה להתחמק או "לחפף" בטיפול, אני מקבלת מיד את מה שמגיע לי - כאב נפשי בלתי נסבל, תחושת פירוק וטלטול מייסרים.
יש לי שאלה- זעקה:
יום אחד אוכל להחזיק את עצמי בחזרה? זה הגיוני שזה יקרה אפילו שכבר שנתיים אני לא מסוגלת להחזיק את עצמי?
(המטפלת לא ממליצה על טיפול תרופתי)