ליטל, זו שוב אני הבלתי נלאית מלהיפגע...
הייתי היום בפגישה אצל המטפלת, כתבתי לה לפני הפגישה שאני רוצה לשוחח איתה על כך שתקופת הטיפול מתחלקת אצלי לשניים התקופה הראשונה שבה היא היתה דמות "פוגעת" בתוכי, והתקופה השניה שבה היא היתה דמות "מחזיקה", כאשר בתקופה הטובה לא זכרתי באופן רגשי שום דבר ממה שקרה בתקופה הקשה, גם לא את הדמות ה"פוגעת", וכתבתי לה שהתגובה המאשימה שלה בפגישה האחרונה העלתה את הדמות הפוגעת חזרה לזיכרון ואני מבקשת שתעזור לי לתת אמון בחזרה. כי אני רוצה את האמון.
המטפלת אמרה שהכל בא ממני, היא לא רק פוגעת ולא רק מחזיקה וצריך ליצור אינטגרציה. והתחילה שוב לקשר בין האישיות שלי לניתוק והטראומה, כשהיא יודעת שזה קורע לי את הלב! מאשים אותי! מקטין ומכאיב! אבל היא אמרה שאני חייבת לשרוד את זה! אמרתי לה שאני לא אשרוד, אני אמות. וששאלתי בפורום ואמרו לי שזה יוצר דיכוטומיה בין קורבנות לאשמה. וזה מה שאני מרגישה.
היא התחילה להתגונן, לומר שאני פוגעת בה בכוונה, מגיעה אליה עם שאלות ותשובות נגדה, להוכיח שהיא לא בסדר... הבטחתי לה שלא!!!! אבל היא עמדה על שלה בתוקף!
אמרתי לה ברוב ייאוש שאנחנו פשוט בשתי ארצות שונות...
היא המשיכה להתגונן, לומר שאני מנסה לטפל בה במקום שתטפל בי, אמרתי לה שאני ממש לא מתכוונת!!!! היא התעקשה שחייב להיות שאני עושה את זה במודעות.
אמרתי לה שאנחנו מנהלות דו שיח של חרשים, ושתעשה לי טובה ואם זה לא המקום המתאים היא לא חייבת לסבול אותי, רק שתסיים כבר היא בעצמה את הטיפול כי אני לא מצליחה לעשות את זה לבד...
היא אמרה שלא מסיימת את הטיפול כי זה התפקיד שלה לעזור לי. וזה יקרה לי עם כל מטפלת.
אמרתי לה שאני לא מאמינה ואני רוצה לנסות, אם באמת זה יקרה אדע שהיא צדקה...
היא אמרה שאני כל הזמן מכניסה אותה לטיפול וזה לא צריך להיות כך, אמרתי לה שהיא מכניסה את עצמה...כל דבר שאני אומרת היא לוקחת אישי, וזו ממש לא הכוונה שלי! לא משעמם לי, ומספיק קשה לי לחיות עם עצמי, אין לי מקום לעוד אחת בתוכי...
סיימנו כך.
יצאתי.
והיא טרקה אחרי את הדלת....
אני מזועזעת, ויודעת שאם היא תתקשר ותדבר יפה, יש סיכוי שאני חוזרת אליה...
מי יציל אותי מעצמי?