האם שתיקה בטיפול גם מועילה ויכולה לספק החזקה?
ניסיתי המון את הטיפול שלי, אין לי מה לחפש שם כי הוא רק פוגע בי ומרסק,
אבל אני לא מצליחה להחזיק את עצמי לבד, אני עובדת והכל אבל בשארית הכוחות האחרונה.
אני פוחדת מהרגע שבו לא אצליח להרים את עצמי יותר.
לא מוצאת מטפלת אחרת, לכן אני נשארת בינתיים, כי אני לא יכולה להחזיק אפילו שבוע לבד.
השאלה אם שתיקה גם תעזור לי להרגיש מוחזקת?
אני מתכוונת לשתיקה לא כאקט התנגדות או רצון שהמטפלת תדובב אותי למה זה וכו', אלא שתיקה כפשוטה, שבה ארגיש מוחזקת בפנטזיה, ולא אפגע במציאות.
שתיקה- כי אין לי ברירה אחרת.
אני שבר כלי ואין מי שיכול לעזור לי בינתיים.