החלטתי להפסיק טיפול שהיה בו חיבור חזק מאוד אבל עם הרבה קווים שמתאימים לשחזור קשרים פוגעניים בעבר, אחרי שסיימתי והתחלתי (ממש לאחרונה) אצל מטפלת חדשה, הרגשתי כמה הקשר הקודם היה כוחני וחודרני.
פתאום כשאני מחבקת את הילדה שלי אני אומרת לעצמי: מותר לך להרגיש, המטפלת (הקודמת) לא מחכה לך בפינה לראות מתי היא תנצח...
בזמן הטיפול שארך שנה וחצי בערך היתה בעיקר נסיגה, החמרה בצמצום קשרים, החמרה בניתוק הרגשות, תחושה של פתיחת פצעים, של חוסר מכוונות כלפי. רק בחודשיים האחרונים התחילה הטבה מסוימת כיוון שהיה נראה שהמטפלת נוקטת בדרך חדשה ומכוונת יותר, אך היא הופסקה באחת בעקבות טעות קריטית ופוגענית מאוד שלה, וכך גם הטיפול נקטע ביוזמתי.
בכל פעם שניסיתי לסיים, המטפלת הקודמת איימה עלי שזו אני הבעייתית שנלחמת, והמלחמה הזאת תהיה אצל כל מטפלת, כי יש בתוכי המון אש שאני צריכה להוציא.
היום כשהגעתי לטיפול סיפרתי על כך למטפלת החדשה, דיברנו על הבעייתיות בטיפול הקודם, ואמרתי לה שדווקא היא (החדשה) מאוד מכוונת. ודיברנו על הפחד שלי שהטיפול החדש יגיע למקום הפוצע של הטיפול הישן.
ופתאום, משהו נסגר בתוכי, היא לא הצליחה לגעת בתוכי (ונראה לי שגם אני לא נתתי, לא רציתי, הרגשתי שזה מידי חודרני, הרגשתי דחייה) הרגשתי מין עצב עמוק, התחרטתי שעברתי טיפול, ויצאתי בהרגשה שעשיתי טעות! טעות!
אני אוהבת את המטפלת הקודמת.
אני מעריכה אותה מאוד, הרבה יותר מאת החדשה.
אפילו שהיא כועסת עלי לפעמים.
אפילו שהיא זורקת אותי לפעמים.
אפילו שהיא פוצעת ושוברת הרבה מאוד פעמים.
ואני פוחדת שמה שהיא אמרה נכון, זה יקרה לי עם כל אחת.
אז למה עשיתי את המעבר הזה?
מה זה יתן לי למצוא את עצמי שוב במקום הקודם?
אני פוחדת שזה ישבור אותי סופית.
אני רוצה לברוח, לחזור לחיקה של המטפלת הקודמת שלי.