ליטל, אני רוצה בבקשה לשאול עוד משהו.
אני המפרנסת העיקרית בבית.
ולמרות זאת, אני לא מרשה לעצמי לקחת כסף לטיפול כעת.
זה באמת יקר ולא מכחישה שזה לא במסגרת התקציב שלנו בקלות, אבל בשבילי עכשיו זה כמו חמצן.
אני לא יכולה לנשום כמעט בלי ההחזקה של טיפול.
ואף אחד לא רואה עלי כלום מבחוץ.
אני תמיד נראית בריאה, חזקה ומתפקדת, גם כשאני מרגישה גרוע פיזית/ נפשית.
אני עובדת ומתפקדת בבית ובחוץ, חזקה כאילו, פעילה ומלאת אנרגיה כאילו.
אבל בפנים אני רועדת מרוב חולשה נפשית. ממש מרגישה בקצה.
כבר שנתיים שאני מרגישה מחזיקה בכוחות האחרונים שלי.
היו פעמים שחשבתי ברצינות שאולי כדאי לבקש אשפוז, כך תהיה לי החזקה רצופה שכל כך נחוצה לי.
בעלי לא מדמיין כמה כואב לי וקשה לי. ואני לא מסוגלת לשתף.
אני מרגישה שבזה שאני מוותרת על הטיפול לטובת בני משפחתי, (כי אין עכשיו הכנסה יציבה) זה עלול להתנקם בי ישירות.
אני מוותרת בשבילם, ומתה בתוכי. נחנקת מחוסר חמצן נפשי ואף אחד לא מרגיש.
צועקת מבפנים בכאב ואף אחד לא שומע.
בוכה בסתר, ואף אחד לא רואה ויודע.
אני מתביישת לומר לבעלי שעל אף המצב הכלכלי אני חייבת טיפול!!
מתביישת מעצמי, מהחולשה שלי, מזה שאקח כ"כ הרבה לעצמי במצב הלחוץ כל כך כלכלית. (אני יודעת שאפשר לפנות דרך הקופה, אך זה לא מעשי מבחינתי כי יש רישום)
אולי תוכלי לתת לי איזה כיוון?
שלום חניתה.
נשמע מדברייך שהמציאות החיצונית הקיצונית ויוצאת הדופן שאנו פוגשים כעת "לוקחת לקצה" דילמות, סוגיות וקונפליקטים אשר נדמה לי שמעסיקים אותך גם בשגרה הרציפה, ונוגעים לאמון, קשר, תלות, החזקה עצמית מול הישענות ועוד. לכן, כפי שכתבתי לך במענה קודם, אני חושבת שלא נכון לעשות "קיצורי דרך" בפורום אלא לתת מקום ולעבד בתוך טיפול את הדברים. איני יודעת כמה דחוק מצבכם הכלכלי, אך כדאי לשקול האם אפשרי לך לפנות למספר קצוב של פגישות עם המטפלת החדשה כדי לעבד את הנושאים ולקבל החלטה ממקום של יותר הבנה של משמעות ההתלבטות והבחירה.
ליטל
