אני מסתדר לבד בהכל כי אני לא סומך על אף אחד שצריך לעשות בשבילי דברים, לדוגמה רציתי סל שיקום, חיפשתי לבד באינטרנט פניתי לבד לפסיכיאטר שעוזר בזה, ולא קיבלתי כלום כי לבד אני לא יודע להסביר את הבעיות שלי, הפסיכולוגית שלי ידעה שאני הולך לבקש סל שיקום ונפגש עם פסיכיאטר ולא הציעה את עזרתה, זה חוסר הבנה של מה שאני מסוגל לעשות מצידה, כי כל מה שאפשר לעשות לבד אני אסתדר איכשהו תמיד, אבל אם צריך מעורבות ותלות באחרים זה סיפור אחר,
אז כשחייב לדבר עם פסיכיאטר אני לא אדבר, היא אמורה להכיר אותי כבר לדעתי כנראה שהיא לא,
אין לי דוגמאות אבל זה משהו שקורה בשגרה, אני מסתדר לבד עם הכל, נאבד לי חוט המחשבה לגמרי
היא רצתה לשלוח אותי לאשפוז פעם, אם הייתי מתאשפז הייתי מת, אני ארביץ לאנשים,
היא פשוט שוכחת אותי בהרבה סיטואציות שלא מקובל לשכוח מטופל עם בעיות כמו שלי, זה מהדברים האלו שאני לא מבין והיא מנצלת, כי אני לא יודע איזה יחס מגיע לי באמת, ושאולי מטפלת אחרת הייתה מציעה עזרה, כי תמיד הסתדרתי לבד, והיא לוקחת אותי למקום שבו אני ממשיך להסתדר לבד לנצח
אני כבר חושב שאני צריך לעזוב למצוא מישהי עם עקרונות שלא משתנים בהתאם לסיטואציה, מישהו שיודע מה העקרונות שלו ומה מותר ומה אסור כי איתה תוך יום אני יכול לשנות לה את כל העקרונות
שלום לך,
אני מצטערת לשמוע שאתה לא מרגיש שאתה יכול לסמוך על המטפלת שלך שתעמוד לצדך. אני מציעה לך להציף את הרגשות האלו ואת התסכול שאתה חווה מולה על מנת שתוכלו לעשות בכך שימוש בעבודה הטיפולית.
בהצלחה,
יעל
