שלום.
אני מאוד מתאמצת לבצע את המוטל עלי בעבודה על הצד הטוב ביותר, ממש סוג של פרפקציוניזם.
כמוכן בבית בזמני לחץ וכד' אני מצליחה לאסוף כוחות ולבצע את המוטל עלי.
אך באופן כללי אני לא מצליחה לאסוף את עצמי לעבוד ולפעול אם אין זה מצב של חוסר ברירה- דד ליין וכד'.
אני מסוגלת לשבת במקום אחד ולא לעשות כלום גם במשך שבועות. אך זאת בתנאי שיש ברקע צורך לנוע ולפעול ואני לחוצה שאני לא עושה ולמרות זאת יושבת ובוהה עד הרגע האחרון.
לעומת זאת, בתקופות חגים וכד' ובפרט בזמנים שאנו מתארחים ואין באמת מה לעשות, אני יוצאת מדעתי משעמום ורוצה לברוח מהסיטואציה.
ממה נובעת התנהגות משונה זו?
והאם זה קשור למשהו נפשי?
שלום חיה.
הדפוס שאת מתארת אכן נשמע נוגע להיבטים רגשיים אשר אני מתקשה לשים עליהם את האצבע מבלי לשמוע ולהבין יותר לעומק, אך באופן כללי נשמע כי את נעה בין מצבים נפשיים בהם את "אסופה" עד כדי נוקשות דרך הלחץ והדד ליין לבין מצבים בהם את נעשית קצת אבודה, מתפזרת. אני יכולה רק לשער כי היבטים אלו מספרים על חוויות נפשיות שונות אשר נפשך מנסה לעבד ולתת להן מילים. מאחר ולא תמיד קל לתת מילים ל"סימפטומים", הייתי שוקלת פניה אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי לעבד ולהבין יותר לעומק את משמעות הדברים.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
.jpeg)
.jpg)
