אין באף מקום התייחסות לדריכות נפשית וכעס בגלל טיפול פסיכולוגי כפוי מהילדות עד לבגרות.
שלום לירון,
נשמע שהטיפול הכפוי היה עבורך חוויה קשה שלא התפרשה כעזרה אלא כדבר ההפוך. כשאת אומרת שאין באף מקום התייחסות לחוויה הקשה- למה את מתכוונת? איזו התייחסות היית רוצה לקבל? כלפי מי מופנה הכעס? כלפי מי ששלח אותך לטיפול? כלפי המטפל/ת?
ובכן, בכל מקרה, את צודקת בכך שטיפול לא יכול להיות כפוי ומוכתב מבחוץ, והאדם (ילד או מבוגר) צריך להיות שותף לו. עם זאת, לפעמים טיפול יכול להחוות כקשה ולא נעים כאשר נוגעים בתכנים כואבים. אני מניחה שכנראה מישהו דאג לך או חשב שקיימת איזו שהיא מצוקה והיה רצון לעזור לך, גם אם הדרך אולי לא התאימה ונעשו טעויות. בכל אופן, אם את מרגישה שדרושה התייחסות לתקופה הזו בחייך, ושאת היית רוצה לברר מה בדיוק היה שם, למה זה זכור לך כחוויה כזו ומהי אותה דריכות נפשית וכעס שמלווים אותך מאז, את יכולה היום מיוזמתך לפנות לטיפול. ייתכן והחוויה היום תהיה שונה, מיטיבה ומגדלת.
בהצלחה,
סיון
