תמיד היה נראה לי שיש בי משהו לא מסונכרן/ לא תקין.
אף פעם לא הצלחתי לשים את האצבע על הנקודה.
עכשיו עם התפרצת מגפת הקורונה אני קצת יותר מבינה.
פתאום כולם מרגישים מה שאני מרגישה כל הזמן, ומתנהגים כמו שאני מתנהגת כל הזמן אבל אני לא יודעת להגדיר מה זה ההתנהגות וההרגשה הזאת.
פתאום כולם עושים מה שאני עושה מלכתחילה ובבחירה:
לא יוצאים מהבית אם לא מוכרחים, לא מתקרבים אחד לשני, שומרים מרחק, לא מבקרים זה את זה.
ולא רק זה, אלא הכל, האווירה, המצב הכללי, לא יודעת בדיוק לתת שם לזה.
הדבר המדויק ביותר שאוכל לומר הוא שהמצב של כולם עכשיו הוא המצב שלי תמיד.
ועכשיו אני מרגישה שהעולם משקף את החוויה התמידית שלי.
זה נורמלי?
שלום לך.
נדמה לי שדרך הקורונה את מדברת על חוויה קיומית של חווית האנשים האחרים והעולם כמסוכנים, "רעילים", משהו שצריך להימנע ממנו כדי להישמר ולהמשיך לחיות. אני יכולה לדמיין גם את ההקלה שאת אולי חווה כאשר העולם משקף ומבטא את חוויתך הפנימית העמוקה אבל גם את המצוקה, החרדה והתסכול שאולי מלווים את חייך בימים "רגילים". לכן, נדמה לי שהשאלה אינה מה נורמלי/לא נורמלי אלא האם את חווה את ההימנעות שלך מקשרים כדבר שגורם לך סבל ו/או שהיית רוצה לשנות. במידה ואכן כך, כדאי לפנות אל טיפול פסיכולוגי אשר יוכל לסייע לך לעבד יותר לעומק את חוויתך ומתוך כך, אולי, לאפשר לך יותר חופש.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
