אני בטיפול מס' שנים. בשבועות אלה, בגלל המצב, לקחתי הפסקה משגרת הטיפול הרוטינית. פגישות אלטרנטיביות לא מתאימות לי, אז המטפלת ואני בעיקר מתכתבות במייל. אני לא חופרת לה מאד, שולחת מייל אחד בתדירות של פעם בשבוע בממוצע- והאמת, לרוב לא מרגישה צורך גדול בזה, אלא כותבת בעיקר מתוך תחושה שאני צריכה למלא איזו ציפייה שאולי יש לה ממני.

העניין הוא שאני מרגישה שעם היציאה הזאת מהשגרה והמעבר לסוג אחר של תקשורת- משהו בגבולות בינינו די התרופף. היא משתפת אותי בכל מיני מחשבות ותחושות שיש לה בתקופה הזאת, ואמנם זה יכול להיות נחמד, לפעמים, להיחשף לאיזו פיסה מחיי הנפש שלה, אבל- זה בעיקר מרגיש לא נוח. ונכון שהיא לא כותבת באופן ישיר שהיא חרדה או חוששת, אבל היא כן משתפת בצורה כנה מה מטריד או מדאיג אותה, מה מרגש אותה וכו'.

השיא- לפני כמה ימים שלחתי מייל שכתבתי בו בצורה אינטימית יותר (לרוב אני בעיקר "מעדכנת", משתפת בפרטים יותר טכניים וזהו), וציפיתי לתגובה חמה שלה. בפועל, היא כתבה מייל שהתחיל מתוך יציאה מזווית ההסתכלות שלי והשוואה בין התחושות שלה ושלי לגבי איזה עניין, והמשיך בחשיפת יתר (מבחינתי) שלה בפניי.

קודם כל, נעלבתי מאד מהפספוס הבוטה שלה וההתעלמות הגורפת מאיזה עניין שהעליתי שם. איך יכול להיות שהיא פספסה? אני יודעת שזה לא בכוונה, אבל זה מרגיש כמו בוקס בלב :( חוץ מזה, אני לא רוצה שהיא תכתוב עוד על עצמה. די. אני מרגישה שאני יודעת יותר מידי. זה מביך אותי ולא נעים. וגם- אני מפחדת שהיא תצטער על זה ששיתפה אותי, כשכל עניין הקורונה ייגמר וכולנו נחזור לשגרה. אולי היא תרגיש פתאום מבוכה שנסחפה ככה? היא בכלל שמה לב שהיא משתפת אותי יותר מבעבר? היא עושה את זה מתוך כוונה מודעת?

אני יודעת שהתקופה הזאת קשה לכולם, אפילו למטפלים, שפתאום כמו מוצאים את עצמם באותה הסירה איתנו, המטופלים. וברור לי שגם מטפלים יכולים להרגיש מוצפים, חרדים, מוטרדים, בטח בתקופה כזאת. אבל זה לא אומר שבא לי לקבל אישור לזה מהמטפלת שלי :)

אולי התגובה שלי מצטיירת אנוכית. בסך הכל, אני ממש אוהבת ומעריכה אותה, ולא הייתי מחליפה אותה באף מטפלת אחרת. ואני יכולה להבין אותה, את הצורך לשתף פתאום- זה רק הופך אותה לאנושית ומקסימה יותר, בעיניי. ובאמת יכול להיות שזו רק אני, ומטופל אחר לא היה מבין איפה כל הדרמה, ואפשר לחשוב מה היא כבר חשפה בפניי (לציין שאני לא יודעת כמעט כלום לגבי החיים האישיים שלה, אף פעם לא שאלתי או ביררתי- פשוט כי לא מעוניינת לדעת). אבל אני מעדיפה לא להיות בקשר ולהפסיק להרגיש חובה לכתוב לה, כי כרגע אני בעיקר פגועה ולא רואה איך אני יכולה לשתף אותה בזה במציאות הנוכחית.


אשמח למחשבותייך.