שלום
בגיל 33 החלטתי לתת לעצמי מתנה וללכת לטיפול מתוך הבנה שאני מטפלת בכל הסביבה שלי והגיע תורי להיות מטופלת,שיהיה לי מקום שהוא פרטי ורק שלי,זמן שהוא רק שלי. וכך היה. הייתי בסוגים שונים של טיפולים-פסיכודינאמי,קואוצ'ינג,פסיכותרפיה גוף- נפש.כולם היו מוצלחים ומכולם הפקתי הרבה והצלחתי להייטיב את חיי.כולם התאפיינו ביחסי מטפל מטופל מאוד נעימים,תחושה שהמטפלות איתי גם מחוץ לחדר הטיפולים,זמינות קשובות,נמצאות שם עבורי.
אני טיפוס שמקפיד מאוד על שמירת הגבולות ובהם הגבולות של מטפל -מטופל.אינני מתקשרת,אינני מציפה בהודעות,אינני תלותית ועוד.
לאחרונה סיימתי טיפול לאחר תקופה מאוד ארוכה משום שהרגשנו אני והמטפלת שלי שישנה איזה תקיעות טיפולית ושינוי מטפלת עשוי לשחרר את התקיעות ולהביא להתקדמות בטיפול.
וכך היה- עברתי למטפלת אחרת.חשוב לציין שזו מטפלת עם המון נסיון,נעימה ונחמדה,ובאמת כבר מהטיפולים הראשונים הרגשתי שהטיפול נכון לי ואני מצליחה להתמודד עם התקיעות מהטיפול הקודם.
העניין הוא שחוץ משעת הטיפול בתוך החדר,אני לא מרגישה שיש יחסי מטפל מטופל כפי שהיית רגילה.הקשר מתבטא אך ורק בתוך החדר,כאשר אני מנסה לתקשר בוואטצאפ,אני מקבלת תשובות של מילה או שתיים ותחושה שאני מטרידה( ואני באמת לא מטרידנית),תחושה שאני "מעבירה כרטיס" בטיפול וכשמסתיימת השעה אני לא ממש מעניינת אותה.ברור לי שמדובר בפרסונות שונות ובתפיסות עולם אחרות לגבי יחסי מטפל מטופל,אך ככל שעובר הזמן(אני אצלה כחצי שנה) אני מרגישה שזה מאוד מפריע לי ומעלה בי כעס כלפיה עד כדי רצון לעזוב את הטיפול.כשהעלתי זאת בפניה היא בעיקר טענה שהיא פרסונה שכזו.
אני מרגישה שיחסי המטפל מטופל הם קריטיים מבחינתי ותנאי חשוב להצלחת טיפול עבורי.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא,האם נכון שאנסה להתרגל לסוג זה של מטפלת ולוותר על הפרמטר של יחסי מטפל מטופל? או לשחרר ולמצא מטפלת אחרת?
תודה.