אני מתנצלת מראש על האורך אבל נואשת לחוות דעת ונקודת מבט נוספת:
לפני 5 שנים בערך התחלתי טיפול אצל המטפלת הנוכחית, שנה וחצי ראשונות היו מאוד אינטנסיביות (גילוי של טראומה מינית בילדות, ופעמיים נסיונות התאבדות). אחר כך היו תקופות של הפסקות ושיגרה לסירוגין.
היא מטפלת מדהימה. הקשר בינינו היה מצויין והיא איפשרה לי תמיד בגלל המצב שלי לכתוב לה בהודעות כשהרגשתי צורך לשתף בין המפגשים. היא אמרה לי שאני תמיד יכולה לכתוב, אבל היא עונה כשהיא יכולה, וכשיש לה מה לענות. בכל אופן היא תמיד קוראת.
בגלל שגרתי עד לפני שנה עם שותפים, אז טלפונים פחות באו בחשבון, והשתמשתי המון בווטסאפ ובמייל.
היה לי קשה התלות הזו ודיברנו על זה הרבה במפגשים. מבחינתה זו תקופה של תלות שהיא הכרחית בטיפול ויום אחד המטרה שאוכל להסתדר גם בלי לכתוב לה.
אני כותבת בקצרה, אבל רוצה להדגיש שהיא באמת היתה בסדר. נתנה לי הרבה מאוד חום ואהבה ואיפשרה לי להתפרק חופשי מולה.
בשנה האחרונה אני גרה לבד ורחוק מאוד ממנה. לא היו הרבה הזדמנויות למפגש נורמלי. לפני שעברתי היא הרגיעה אותי שנוכל להיות בקשר טלפוני וכו, אבל למעשה היא חיכתה כל הזמן ליוזמות שלי ולא התעניינה בי מרצונה. זה פגע בי, ואמרתי לה את זה כמה פעמים בכעס.
היא כל הזמן החזירה את הכעס אלי ואמרה שהוא שלי מתוך המציאות הפנימית שלי ושוב ושוב החזירה אותי לטראומות העבר שביקשתי לשכוח.
מה שהרג אותי הפעם, זה קצת לפני כל הקורונה הייתי במצב נפשי קשה ושלחתי לה הודעה כדי לברר אם אוכל להגיע, אך היא לא ענתה לי הרבה זמן. בינתיים התפוצצתי (מחשבות התאבדות כפייתיות) ומצאתי טלפון של מטפלת באזור שלי, התקשרתי אליה וקבעתי פגישה. אחכ כתבתי למטפלת שלי מה עשיתי... היא איחלה לי בהצלחה ובאהבה גדולה אבל לא התעניינה בי!!! זה פגע בי קשות!!! למה היא לא שואלת לרגשותי? פחדתי גם ככה פחד מוות מהצעד.
ואז הטחתי בה האשמות בווטסאפ. כעסתי על ההתנהלות שלה מולי. ביקשתי בפשטות שתתעניין בי. אחרי המפגש הראשון עם המטפלת החדשה יצאתי בוכה ממש, כתבתי לנוכחית בתחינה שאני רוצה לדבר איתה. רציתי להתייעץ, לנתח איתה מה נכון לי לעשות, אם להמשיך או לא. היא לא יכלה באותו יום. למחרת כתבה לי שננסה מחר, למחרת שלחתי הודעת תזכורת, ואז היא לא קראה אותה ש-ב-ו-ע. גם אחרי שקראה לא הגיבה ולא פנתה ביוזמתה. לי כבר לא היה נעים כי הייתי ככ ברורה. ביקשתי והיא התעלמה ממני במופגן! ואז החלטתי שוב לכתוב לה על הפגיעה ואז היא התקשרה אלי. היא התעניינה בי כאילו לא היה כלום אבל לא הייתי מסוגלת לשתף. ביקשתי ממנה לדבר. ואז יצא ממנה כל כך הרבה כעס עלי!!! כאילו היא אגרה 5 שנים את כל מה שהטחתי בה והטיחה בי חזרה. היא אמרה לי בעיקר שני דברים: 1. להפסיק כבר עם הווטסאפ הזה ובמקום זאת להתקשר ולבקש לקבוע זמן לדבר. 2. אם את הולכת למטפלת אחרת אני מאוד מכבדת ומכל הלב מאחלת לך בהצלחה, אבל אני לא שם!!! במטרה מבחינתה לאפשר לי עצמאות ובחירה ו"לא לבלבל אותי".
היא אמרה לי משפט שמאוד מכאיב לי: שההתנהגות שלי מייצרת דחייה (וזה אחד הדברים שהכי מכאיבים לי כל חיי והיא יודעת את זה). בסוף השיחה סיכמנו שאני צריכה לחשוב האם להמשיך איתה או לא והיא מחכה ממני לתשובה. לפני כן כבר החלטתי לא להמשיך בטיפול בכלל כי כבר איבדתי אמון.
אחרי שבוע וכל המצב עם הקורונה היא שלחה הודעה שהיא מזמינה אותי לפגישה בזום.
נעתרתי. נעתרתי בעיקר לכאב הנפשי ולבדידות האיומה שלי. עד למפגש היא גם שוחחה איתי טלפונית כשביקשתי והשיחה היתה טובה והחזיקה אותי. אבל המפגש בזום שוב החזיר אותי לעלבון. ניסיתי להחזיר אותה למשפט הזה שהיא אמרה לי, שאני מייצרת דחייה. רציתי להבין יותר למה כל האנשים הקרובים אלי תמיד מואסים בי. והיא כאילו התייחסה לזה כנחלת העבר ושאין צורך לדוש בזה. בנוסף עצבן אותי שבכיתי בשיחה... ואז פתאום נגמר הזמן והיא מיהרה לסיים בלי רגע לאפשר לי לנשום או להירגע.
אני מרגישה באופן כללי שנמאסתי עליה למרות שהיא לא מוכנה לזה שאני מדברת ככה ואומרת שאני זו שמאסתי בעצמי ולא מקשיבה לעצמי ושאני משחזרת. זה נכון במידה מסויימת, אבל עדיין! ציפיתי ממנה להיות אחרת.
בקיצור כבר שבועיים לא כתבתי לה מילה. אני כעוסה ופגועה ובעיקר איבדתי את התקווה שאצליח ליצור קשר בריא אי פעם (זה הקשר היחיד הקרוב שהיה לי).
אני חושבת שבשיחה שהיא צעקה עלי ושהיא התכוונה לחתוך את הקשר בגלל שהלכתי לטיפול אחר בלי להבהיר לי את זה קודם - זה לא היה מקצועי והיא פעלה מהבטן או סתם כי יום רע.
האם את חושבת גם ככה? ומה את מציעה לי לעשות? בא לי להתנתק ממנה כדי להוכיח לעצמי שאני לא זקוקה לקשר אנושי אך מצד שני קשה לי כי היא כל עולמי ואני לא נרדמת בלילות מהריק. טיפול חדש לא בא בחשבון.
יש סיכוי שאשים קץ לחיי בקרוב כי באמת אין לי במה להיאחז. גם סתם ככה נמאס לי לשלם כל כך הרבה כסף בשביל שמישהו יקשיב ויתייחס אלי!!! למה דבר ככ בסיסי צריך לבוא לי על חשבון הוצאות אחרות שאני לא מרשה לעצמי להוציא??? עד מתי???
בבקשה תעזרי לי!!! ותודה רבה מראש.