היי,
כתבתי פה בעבר. בן זוגי לשעבר ואני היינו במערכת יחסים ארוכה של כ-3 שנים. בני 27.
נפרדנו לפני כחודש, בעקבות כך שהוא הרגיש שהוא איבד עצמו בזוגיות והקדיש את הכל לזוגיות וכרגע הוא מרגיש שהוא מוצא את עצמו במצב שבו אין לו מה לעשות עם עצמו כי כל הזמן הוא התעסק בזוגיות. הוא אוהב אותי, ואני חברה טובה שלו. ואני אוהבת אותו. אבל הוא נפרד ממני כי לא יכל היה להתמודד עם הכעס והקושי והתסכול ממערכת היחסים שלדעתו הייתה לא בריאה כי גזלה ממנו הכל. זה התחיל כשהוא גילה שקרים קטנים שהסתרתי והודעות כתובות עם חברה. דברים שעשיתי מתוך חוסר ביטחון שלי ולא כי רציתי לפגוע בו. אני חוששת שהוא תקופה ארוכה בדיכאון. ואני מרגישה אשמה. אני מרגישה אשמה כי אין לי איך לעזור ואנחנו כרגע לא מדברים. אני מרגישה אשמה כי גרמתי לבנאדם שאני הכי אוהבת לקרוס. עשיתי דברים קשים, ביקרתי אותו ולחצתי עליו. מתוך תחושה שאם לא אעשה זאת לא יעריך אותי. במקום להקשיב נתתי עצות מלוות עם ביקורת שלא עזרו לו. אני מרגישה אשמה, ואני יודעת שיש עוד הרבה סיבות למה הוא הגיע למצב דיכאוני. הוא לא היה מעוניין בזמנו ללכת לפסיכולוג. ומניחה שעכשיו עוד יותר לא. אין לי איך לעזור לו. מה אני יכולה לעשות? אני אוהבת אותו ודואגת לו. אבל כרגע רק מרחוק. הוא לא מתפקד כל כך ולא התחבר לפלאפון כבר שבוע לדעתי. איך אפשר לעזור לו? המניעים שלי אולי גם אנוכיים כי כן הייתי רוצה לחזור אליו. אבל כרגע, המטרה העליונה זה הוא. אני מרגישה מצד אחד זו שאשמה בכך שהוא הגיע לשם, ומהצד השני, היחידה שהוא דיבר איתה אי פעם על דברים שכאלה. הוא אמר שאף פעם לא באמת הבנתי אותו, לא הבנתי כמה הזוגיות לקחה ממנו וכמה הוא כלום כרגע. איך לעזור לו? אני דואגת, מוטרדת ואכולת רגשות אשם.