מצד אחד האינטנסיביות הזו בבית עם הילדים להיות מטפלת, מבשלת ,מבדרת,יממות רצופות...(הם חמודים ומתנהגים יפה אבל בכל זאת.)
ומצד שני לקום כל יום לכלום.לריק.לחוסר ודאות.
כל בוקר אני רק מחכה שהיום ייגמר ויגיע הערב כדי ללכת לישון.ואז קשה להירדם כי המון פחדים ומחשבות קשות משתלטים
ניסיתי עד עכשיו לעשות דברים שיעשו את זה נסבל בשבילי אבל אין יותר
ופשוט אין לי כוחות
אני עצבנית וחסרת שקט
רוב היום מפנטזת על טקסים של חיתוך עצמי. אני לא עושה כלום אבל חושבת על זה כל הזמן.
אפילו כשהכנתי שניצלים פינטזתי שאני מכניסה את היד לשמן הרותח
אני רואה שהרבה אנשים אומרים שזה הזדמנות להפסקה מהמירוץ וכל מיני דברים...ויש כאלה שגם יוצרים ועושים..אבל אני לא מצליחה להיות במקום הזה..
אני מותשת ומבועתת.
שלום לך.
אני רוצה להתחיל ב"תזכורת" לכך שהמצב הנוכחי הוא מצב קשה, מערער ומתיש, אשר אחת מהשפעותיו הקשות ביותר הוא שהוא מנתק את כולנו ממקורות התמיכה הפנימיים והחיצוניים שלנו- מהאפשרות לנוח, מהמרחב האישי, מההחזקה והודאות שמספקת השגרה, מאנשים שקרובים לנו, ממקורות עזרה פרקטיים ומהטיפול הנפשי פנים אל פנים. במובן זה, לא פלא שקשה לך, ואני נוטה לשער שעל כל אדם שחווה את המצב כ"הזדמנות", יש חמישה שחווים בעיקר את הקושי והטלטלה. אנא אל תקשי על עצמך בהיבט זה. חבל. זו תקופה קשה למרבית האנשים.
מעבר לכך, כמובן, התקופה הזאת פוגשת אותך במקום אישי וייחודי, ואני מצטערת לשמוע שלוקחת אותך גם למחשבות על פגיעה בעצמך. אני יכולה רק לקוות שעם ההקלות בחזרה לשגרה תצליחי למצוא גם דרך להתאוורר ולנוח יותר, ולהזכיר לעצמך שככל הנראה התקופה הזתא לא תימשך עוד הרבה זמן, ולאט לאט ישובו גם השגרה וגם הכוחות.
ליטל
.jpg)
