היי שוב,

כתבתי כאן בעבר על פרידה מבן זוג (בני 27) לפני כחודש ימים.
פרידה כואבת, מהחבר הכי טוב שלי והבן אדם הכי קרוב אליי.
הפרידה נעשתה עקב מצוקה של בן הזוג להתמודד עם דברים שהוא גילה עליי, דברים לא נעימים שעשיתי, התכתבויות שנתתי לו לראות עם חברה עליו,
שקרים קטנים והסתרות ונוצרה סביבה של חוסר אמון שלא ניתן היה לגשר.
לצד זה, היו גם בעיות אישיות שכן הרגיש שמערכת היחסים גזלה ממנו את עצמו והוא צריך כרגע לעזור לעצמו להחזיר את עצמו.
אנחנו מדברים לעיתים רחוקות, ובכל שיחה אני נעשית תלותית ורגישה, מספרת על געגוע ועל רצון לחזור ועל כך שאני בנאדם אמין ופשוט נתתי להרבה פחדים וריצוי אחרים להשתלט עליי.
הוא מצידו היה מאוד עדין, אבל גם החלטי. אמר שהוא אוהב אותי מאוד, שאכפת לו ממני ושהוא דואג לי. ושתמיד יאהב אותי. אבל שמערכת היחסים הזו מבחינתו לא טובה ולא בריאה, ושקשה לו להיות לצד בנאדם שהוא פשוט לא מאמין לו. שקשה לו להאמין שבנאדם יכול להשתנות במיוחד בגיל בוגר, ושכרגע הוא רוצה לעזור לעצמו ולא מעניין אותו דבר וגם לא הזוגיות.אמרתי לו שאני בנאדם אמין,ושאני בכלל לא צריכה להשתנות, שאלה מעידות וטעויות שאני לוקחת עליהן אחריות אבל לא מעידות עליי דבר, ושהוא טועה בניתוח של הדברים ואם רק הייתי יכולה להוכיח לו אחרת. הוא אמר שזה לא רלוונטי יותר ולא משנה עוד. שאנחנו משדרים על גל אחר.
אני מניחה שכרגע אין בידיי לעשות דבר.
אבל אני מרגישה שהוא מפספס אותי. אני מרגישה שהוא לא מצליח לראות את מי שאני והאירועים האלה שקרו לאחרונה מעיבים על 3 שנים שבעיניי היו נפלאות. אני לא כל כך מתפקדת. ומרגישה חלל ריק.איך מראים או משנים דעה של אדם עליי? אדם קרוב שעדיין מעריך ומעריץ אותי. ואם לא ניתן לשנות דעה של אדם? מה אני כן יכולה לעשות? אני לא יכולה לוותר. אבל אני גם לא יכולה לפגוע בו כך.