שלום לך.

אני מצטערת לשמוע שקשה כל כך. 

אומר שוב, שזו תקופה קשה. קשה מאוד, מנתקת ומעמיסה, ונדמה לי שאנשים רבים קורסים בתקופה כזאת למנגנונים פחות מיטיבים של הישרדות. אני שומעת שקורה משהו קשה ומכאיב גם בטיפול שלך, בין אם עקב המציאות החיצונית ובין אם עקב המציאות הפנימית או המפגש בין הפנים לחוץ, ויכולה לדמיין איך המפגש בין הדברים גורם לקריסה באמון, בתחושה שאת מוחזקת ונתמכת ולכן גם בפנייה לפגיעה עצמית. 

את יודעת את הדברים האלו, ויודעת כמה חשוב להעלות אותם מול המטפלת שלך למרות הכעס, הכאב והסערה. הזכירי לעצמך מאלו תהומות יצאת ויצאתן. הזכירי לעצמך שזו תקופה שמגרה מאוד קריסות וחזרה למקומות הרסניים, אבל זו תקופה והיא תעבור, למרות חוסר הודאות ואולי גם תחושות רגעיות שזה לעולם לא יקרה. בעיקר, אני מקווה שתוכלי להזכיר לעצמך כמה קרובה, חזקה יותר ומוחזקת הרגשת עד לפני מספר שבועות. ההישגים הנפשיים האלו לא נעלמים, גם אם הם מושהים כרגע. הם יחזרו וישתקמו. לאט לאט.

שמרי על עצמך,

ליטל