תודה ליטל, אני מבינה שצריך לגשת לטיפול מתוך הרפיה רגשית, ומה שכתבת אכן מאוד מדבר אלי באופן כללי.
אבל בנושא זה משום מה אני לא מצליחה.
יש לי פחד שאני מפנטזת דברים שלא היו (על אף שחלקם וודאי היו)
יש לי פחד שאני סתם "עושה עניין" מדברים שגם אם היו, לא הותירו בי רושם טראומתי (בכל מקרה, לא רושם מודע)
יש לי פחד לעורר שדים רדומים מרבצם, לפתוח תיבת פנדורה שאולי רובה לא מוצדקת, אולי חלקה דמיונית, אולי מה שאני מוצפת סתם מוגזם.
אני מבולבלת ומותשת מהעיסוק הפנימי שלי בזה, אין לי כוחות יותר לנסות להיזכר, להרגיש מוצפת ולא להצליח לשים את האצבע על הנקודה, להרגיש רצון עז לקבוע פגישה עם איזה מהפנט שיגלה לי באופן סופי מה באמת היה, לטוב או למוטב.
איך אפשר לדעת אם ההצפה האת נובעת מתוכן נפשי שדורש עיבוד?
אולי זה דווקא נובע מרצון שלי לא מודע לברוח מהתמודדות עם תכנים קשים אחרים?
או מתוך רצון לא מודע להיכנס לנושאים "אטרקטיביים" (ולא שיש לי איזו משיכה לדבר על נושאים אלו עם המטפלת, דווקא כשניסיתי הרגשתי רצון חזק להימנע)
אולי מה שמציף אותי נובע מתכנים לא פתורים אחרים דווקא?
מצד אחד אני פוחדת מאוד להיכנס לזה כאילו בלי סיבה
מד שני מציף אותי משהו בנושא ואני לא יודעת מה...
אולי ירגיע אותי אם תוכלי לומר לי האם הרגשות שלי מותאמים למה שאמורים להרגיש אלו שעברו פגיעה?
או שיש לך אולי דרך אחרת אמירה או כיוון שיכול לתת לי איזה רוגע?
שלום לך.
אני שומעת ומבינה את הקושי, הפחד והכאב המתעוררים סביב התכנים המעסיקים אותך, ואת הכמיהה להשיג ודאות ואישור. קשה לשאת אי ודאות עמוקה כל כך. אבל אני חושבת שהפורום אינו המקום לקבל תשובה לשאלות החשובות והמהותיות שאת שואלת מאחר וזהו סוג המענה שסוגר במקום לפתוח. התחושות שאת מתארת אכן עשויות להתעורר אצל נפגעות תקיפה מינית, אבל גם במצבים אחרים ולכן כל תשובה תיאורטית שאענה לך וממנה תסיקי את ה"אמת" על עצמך ועל עברך, תהיה מטעה ובעיני אף מפריעה משום שתרחיק אותך מהצורך לבדוק את כל הנושאים שהעלית כאן בטיפול. זהו שיח חשוב שאינו טכני- זו מהות הטיפול ואני חוזרת וממליצה להחזיר אותו לשיח בינך ובין המטפלת ולא לחפש תשובות מבחוץ.
ליטל
