אני בורחת מהחיים, מהעולם, מהאנשים, מהמשפחה, מבן הזוג, מהילדים.
כל היום על המחשב. סתם, בלי סיבה.
לא רוצה לצאת מהבית, לא רוצה לעשות כלום ולא עושה כלום חוץ ממה שנתפס בעיניי כהכרחי.
למזלי, מה שנתפס בעיניי כהכרחי משאיר אותי במסגרת ה"נורמלית ומתפקדת"
אבל כשאין הכרח מיידי, אני סתם יושבת ושקועה בעצמי, כל היום שקועה בעולמי הפנימי בחוזקה. הרבה פעמים צריכה שיחזרו שוב על דברים שנאמרו לי, כי הייתי שקועה במחשבותיי.
וגם כשחוזרים על הדברים, לא תמיד אני נוכחת לחלוטין, ולכן לא מפנימה ו/מבינה את הנאמר.
אין לי בעיית אינטלגנציה/ הפרעת קשב.
שלום שושנה.
איני יודעת לומר, על סמך הדברים שכתבת, "מה זה", וחשוב לבחון האם מדובר בתגובה למצב המשברי של הקורונה או בשינוי שהתהווה לפניה ו/או בלי קשר למצב. בכל אופן, אני יכולה רק לשער כי תגובותייך מסמנות כי ישנו תוכן נפשי מסוים, שעדיין אין לו מילים, אך תופס מקום בנפשך ומנסה לבוא לידי ביטוי. לאור זאת, אני מציעה לפנות להתייעצות ראשונית עם איש מקצוע טיפולי ולבדוק יותר לעומק האם יש צורך בעזרה מקצועית. באמצעות שיח טיפולי ניתן, במרבית המקרים, לתת מילים לסימפטומים, תחושות ושינויים בלתי מוסברים ובכך לשחרר מהם ולהקל.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול נפשי להתייעצות ובחינת טיפול
