אני שואלת באמת, רוצה להבין באמת, בשכל.
למה אנשים רוצים לחיות?
למה אנשים בוחרים בחיים מעדיפים אותם ואוחזים בהם בכל כוחם?
הרי החיים זה סבל, גם אם הסבל לא רב, גם אם הסבל אינו בלתי נסבל, הוא קיים, אז למה בוחרים בזה?
למה שווה לאנשים הבחירה בחיים?
אם היו שואלים אותי, הסבל וודאי רב על העונג שבחיים.
למשל: מה שווה טעם טוב של אוכל למול כל המחויבויות שנדרשות כדי להשיג אותו?
מה שווה השתתפות באירוע כשיש כ"כ הרבה מה "לשלם" עבור ההשתתפות הזאת: יחס לאחרים, מתח, צורך להיראות טוב (בגדר הסביר) ועוד.
החוויה שלי בחיים האלו היא שהמחיר שנדרש ממני לשלם כדי להעביר אותם הוא גבוה ולא מתחיל להשתוות למה שאני מקבלת מהם (ואין לי עיניים גדולות, לא שאיפות בעננים ולא כלום)
בקיצור, רוצה לצרוח שאין לי כוח לחיות!!!!!!!
אבל אני חייבת.
מה עושים במצב כזה???
שלום לך.
נדמה לי שתחת השאלה ה"תיאורטית" את מתארת חוויה כואבת וקשה של נתק מתחושות של טעם, עניין, הנאה וחיבור לחיים. תחושות כאלו אינן מתעוררות סתם כך, אלא נובעות במרבית המקרים מתכנים נפשיים מודעים ובלתי מודעים הגורמים סבל ומבקשים לזכות לעיבוד, למתן מילים ומשמעות. לכן, אני מציעה לפנות בהקדם אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי להבין טוב יותר את תחושותייך, ומתוך הבנה זו גם לבנות, לאט לאט, את החיבור לחיים. אני מתארת לעצמי כמה סבל כרוך בתחושות שאת חווה ומציעה לפנות לטיפול בהקדם.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
