שלום לך,

את מזהה באופן מאוד ברור וכנה את המנגנון הרגשי שמוביל לעזיבה של מטפלים. אני חושבת שעצם הזיהוי של הנטייה הזו שלך הוא משמעותי, שכן הכרה בכך שאת עוזבת מסיבות אלו מסמנת שעברת תהליך של הכרה עם עצמך ושאינך פשוט פועלת על אוטומט. אני מניחה שקושי רגשי זה שעולה מול תחושת הדחייה שאת חווה, עולה גם במצבים אחרים, וההתמודדות איתו הוא חלק מהמטרה הטיפולית. לא אוכל לתת טיפ פשוט כיצד לא לברוח, מאחר וכנראה שזה חלק מהמטרה בטיפול. אני מקווה שהזיהוי וההכרה בכך שזהו המצב, ומאמץ מצדך לשאת את תחושת הדחייה והתסכול שמתעורר בך, ולהתמודד עימה בתוך הטיפול, הם בעלי ערך משמעותי ביותר. אני בטוחה שזה לא קל עבורך, אבל זה כנראה חלק מהתהליך. אמנם כבר עשית מעשה וביטלת, אבל אני שומעת שקיימת אמביוולנטיות לגבי העזיבה, אני מקווה שתוכלי לחזק את עצמך ״לרדת מהעץ״, מתוך אמונה שיש לכך ערך קודם כל עבורך, על אף הקושי. 

בהצלחה,

יעל