תודה יעל על התשובה,
אני יודעת שאני מודעת. וזה רק מתסכל יותר כי עצוב לי לראות את עצמי שוב ושוב ושוב אותו הדבר. אני עכשיו ׳מענישה׳ אותה על ידי משהו שמזיק רק לעצמי (כן, בסדר, אני יודעת שזה בעצם להעניש את עצמי) ולא מצליחה לחשוב שאני יכולה להתגבר!! אני לא מסוגלת לרדת מהעץ! אני רק רוצה שהיא תסכים בלי גבולות וזהו. ואני אשמור על גבולות לבד בגלל כבוד עצמי מסוים שיש לי. יכול להיות שלא טוב לי בכלל קשר מטפל- מטופל. כי המצב שמביא אותי הטיפול הוא נטו המקום הבינאישי שקשה לי. וזה סבל שאני לא מסוגלת לעמוד בו יותר!! אם לא יהיה קשר יהיה פחות סבל. ולפי מקרי העבר, כל טיפול רק טלטל ואף פעם לא עזר.
יש מצב כזה שזה פשוט לא בשבילי? שהבריחה היא כן נכונה בעצם?
שלום לך שוב,
אני מבינה שהטיפול מציף ומעלה קשיים מאוד משמעותיים. נראה ששאלתך האם זה בכלל מתאים לי, מגיעה מתוך כאב ומצוקה שכעת מרגישים בלתי נסבלים. עם זאת, אני מאמינה שדווקא הרגשות הללו שצפים ועולים שוב ושוב, שכל כך קשה לפגוש אותם, הם בעלי ערך ברמה הטיפולית, אם מאפשרים להם להיות ולאו דווקא פועלים לפיהם. לצערי, אין דרכי קיצור או מעקפים. כמובן שאם זה קשה מדי אפשר להחליט לנתק את הקשר, ובכך לחוות הקלה מכך שלא צריך להתעמת עם הרגשות הקשים והפגיעה שעולים בתוך קשר. עם זאת, במצב כזה, גם נסגרת האפשרות לשינוי, צמיחה והתפתחות. ההבנה שלך שלא מדובר בכאב שקשור רק במטפלת הזו, אלא בכאב שמלווה אותך בקשרים רבים, היא משמעותית, שכן היא מחזירה את הכדור אליך - בהינתן הבנה זו, שהכאב הוא קודם כל פנימי ושאת פוגשת אותו שוב ושוב, מה תרצי לעשות? כמובן שכדי לעבור תהליך שכזה יש צורך במטפלת שאת סומכת עליה ומרגישה איתה מספיק טוב. אני מקווה שלא תתייאשי ושתמשיכי לנסות לפגוש את התסכול והכאב, עם חמלה כלפי עצמך ואמונה שהמפגש עם הכאב יוכל עם הזמן לייצר שינוי חיובי.
בהצלחה,
יעל
