שלום,
הוריי בני 70+ נמצאים בבית בשל ההנחיות בעקבות הקורונה (בעליי מחלות רבות אך ניידים) אנו הילדים מביאים להם תרופות וקניות וכל מה שצריך , כל הילדים והנכדים שומרים על קשר אך אימי בצניחה נפשית מהמצב (מרגישה עליה וגם אומרת לנו) אנו מנסים מידיי פעם להגיע ולנופף להם מתחת לבית מהמרפסת וכמובן שיחות פייסטיים אך אני ואחיי לא מוכנים לשבת איתם בגינה או לעלות אליהם כפי שהם רוצים ..מעבר לכך שהם בסיכון כך גם אנחנו .
כמה שאנו מסבירים לאימי שתיהיה חיובית ותבין שהכל כדיי לשמור עליהם היא בוחרת לומר תמיד לכל החברות שלי הילדים באים או יורדים .
אציין שהיא אדם פסימי מתמיד ורואה רק צדדים לא טובים , אינה מעוניינת בשיחות עם פסיכולוג כל חייה (משום שהיא יודעת הכל..) איך ממשיכים הלאה היא כבר מוציאה את כולנו מהדעת וזאת למרות שיש לנו סבלנות תודה.
שלום שרון,
המצב הנוכחי מעלה קשיים רגשיים ונפשיים בקרב אנשים רבים, וכן עלול ״לעורר״ דפוסים רגשיים קשים. נשמע מדבריך שאתם עושים את המיטב כדי לנסות ולתמוך בהוריך, אך שמצבה הנפשי של אימך אינו מאפשר לה להפיק מכך משמעות ונחמה, וכי את נותרת מתוסכלת. עד כמה שקשה להכיל את הכאב שהיא חווה, לצערי האדם היחיד שיוכל באמת לשנות את המצב זו היא - במידה ותרצה לקבל תמיכה ולהיעזר. במצב כזה, חשוב גם לשמור על עצמך ועל הבריאות הנפשית ולהכיר בכך שלמרות הרצון הטוב, יש גבול לכמה ניתן לשנות את הרגשתו של האחר. אל אימך שווה לנסות להתייחס מצד אחד באמפתיה ובסבלנות, ולנסות להבין את הקושי שהיא חווה, אך מצד שני לנסות לקבל את העובדה שאולי לא תוכלו לשנות את רגשותיה, ושהיא זו שתיאלץ לעשות שינוי במידה ותהיה מסוגלת לכך. מדובר באיזון עדין שאולי לא פשוט להשיג. אם תרגישי בכך צורך, תוכלי לפנות את בעצמך לטיפול רגשי בו תוכלי לעבד יותר לעומק את התסכול והכאב שעולה בהקשר זה. ֿ
בכל מקרה, לרוב כשמבקשים מאדם להיות יותר חיובי, הוא ייטה להתבצר עוד יותר בעמדתו השלילית, ולכן אפשר לנסות ״לחבור״ אליה ולתת מקום לרגשותיה הקשים - זאת מבלי לטבוע בתוכם או להסכים בהכרח, אלא רק בכדי לאפשר לה להרגיש פחות לבד עם התחושות שעולות בה לנוכח המצב.
בהצלחה,
יעל
