האם טריכוטילומניה נקראת פגיעה עצמי?
והאם אחרי עיבוד של טראומות במסגרת טיפול פסיכודינמי זה יעבור לי?
הילדות שלי היתה מלאה בחוויות קשות, אלימות קיצונית, מכות רצח, התעללות רגשית ופגיעות מיניות.
מתחילת גיל ההתבגרות אני סובלת מטריכוטילומניה.
יכולה לפעמים להיות עסוקה בזה 3 שעות ביום ויותר.
לא יכולה לספר על כך למטפלת, מתביישת נורא.
האם הבעיה הזאת יכולה להיות קשורה לעברי הטראומתי?
האם הטיפול יכול לסייע לי בכך גם אם לא אשתף בכך את המטפלת (לא מסוגלת. באמת.)?
שלום תותי,
את מתארת היסטוריה רוויה בטראומה ובכאב. אני שמחה לשמוע שאת נמצאת בטיפול ומקבלת תמיכה נפשית. איני יודעת לומר האם זה יעבור לך ומתי, אך את מזהה נכון שמצב שכזה מעיד על מצוקה נפשית, ולכן בהחלט הגיוני שהטיפול הנפשי ועיבוד הטראומות יוביל עם הזמן להפחתה בהתנהגויות שמקורן מתח נפשי, כגון טריכוטילומניה. ייתכן שתחווי שיפור גם אם לא תשתפי את המטפלת, במידה ותצליחי לשתף באופן כנה בחוויותיך האחרות. אני מבינה שקיימת בושה מאוד גדולה סביב הנושא, אבל אני רוצה לעודד אותך בכל זאת לנסות, בזמנך, ובמידת המסוגלות, לשתף כשתרגישי שיש לך את האפשרות, שכן שיתוף יוכל גם לאפשר למטפלת לתמוך בך בהתמודדות זו באופן הרבה יותר יעיל, וגם כמובן לאפשר לך לעבד את הבושה סביב הנושא. כך, אולי תוכלי אולי לחוות גם הפחתה בבושה שאת חווה, שכן נשמע שעצם הבושה וההסתרה מייצרות סבל רב.
בהצלחה,
יעל
