שלום לאחרונה אני חווה מציאות מאד מתסכלת מול המשפחה, יש איזה נושא שמכעיס אותי מאד אך אני לא מדברת על זה עם אף אחד, מה שקורה שנאגר בתוכי הרבה כעס כלפי דמויות מסוימות וגרוע מזה זה הגיע למצב שאני מרגישה שנאה למישהי שמאד אהבתי.
בימים האחרונים קורה לי משהו ממש מבהיל אני נכנסת להתקפי זעם-אמנם זה תמיד מול עצמי, אף פעם לא ליד אנשים, אבל זה עדיין נוראי.
שאני מרגישה את הכעס הנורא הזה בתוכי אני נכנסת לחדר שלי נועלת ומטיחה דברים בעצמה על שמיכת הפוך כדי שלא ישמעו
אחרי כל פעם כזאת אני בהלם מעצמי, אני נקראת בן אדם רגוע, אני לא מבינה איך קורה לי כזה דבר ואיך הרשיתי לעצמי...
הייתי מדברת על זה עם המטפלת שלי אבל אני ממש מתביישת לספר לה היא תחשוב שהשתגעתי
איך אני יכולה לטפל בזה? חיפשתי מידע באינטרנט אבל לא בדיוק קיבלתי תשובות ואני מוטרדת
שלום גילי.
עלייה בתחושות של זעם היא תגובה שכיחה בתהליך הטיפולי, מאחר וכחלק ממנו נוצרים לא פעם חיבורים לחוויות עבר ותחושות מכאיבות, מכעיסות ופוגעות. לכן, אני חושבת שלא רק שאין סיבה להתבייש בפני הפסיכולוגית שלך ב"התקפי הזעם" אלא להיפך- יש סיכוי טוב שזו התקדמות משמעותית וחשובה אשר השיח עליה גם יסייע לך וגם יהווה נקודה לצמיחה והתקדמות בטיפול. כמו כן, כדאי לזכור שב"התקפי הזעם" שאת מתארת אינך פוגעת באיש ולכן, אני יכולה רק לשער שתחושת הבושה והכעס על עצמך הם חלק מהתוכן הנפשי אותו חשוב לעבד בשיח הטיפולי.
במילים אחרות, הייתי משקיעה את מרב האנרגיות בריכוך הבושה והכנסת הנושא לשיח הטיפולי, ולא בהסתרה או במציאת דרכים עוקפות. אני נוטה להאמין שלא תתחרטי על עך.
ליטל
.jpg)
