היי ליטל.לא האמנתי שאחרי ככ הרבה שנים של קשר קרוב ועמוק,אפשר עוד ועוד להתקרב..אבל עובדה.אחרי הטלטלה הנרחבת שהביאה הקורונה הארורה, היא ואני היינו צריכות למצוא מחדש את המקום.לחוד וביחד.בדיעבד קרו הרבה דברים שדומים קצת למה שקורה בהתחלה של טיפול.אבל יש לנו עבר,והוא היה כמו בולם זעזועים.
אז למה אני כאן..כי בימים האחרונים משהו מוזר קורה לי עם אוכל.
בתחילת הסגר היו כמה ימים שפשוט לא יכולתי לאכול.זו תופעה מאד נדירה אצלי שמתרחשת רק כשיש חרדה עזה במיוחד.אחכ זה התמתן..אבל בשבועיים האחרונים לעתים אין לי ממש תיאבון.וגם כשיש לי ואני אוכלת זה גורם לי תחושת גועל פנימית.מן כבדות ומחנק.כאילו האוכל מגעיל אותי באיזשהו אופן..אני לא יודעת אם זה גופני או נפשי..
אני מפחדת שזה גופני.מחלה שמקננת בי
שלום לך.
אני שמחה לשמוע את דברייך על הטיפול ועל הקשר. מרגש ומשמח מאוד לשמוע גם על ההתקרבות אבל גם, ובעיקר, על הצמיחה הנפשית שלך אשר מאפשרת לך לחוות ולהיות כך בקשר למרות כל הקושי שהקורונה הביאה איתה.
בהקשר לאכילה, אם יש לך חשש שקורה דבר מה מדאיג מבחינה פיסית כדאי לברר רפואית גם כדי לשלול את האפשרות וגם כדי להרגיע ולהקל עלייך. מעבר לכך, נדמה לי שאת עצמך מתייחסת, מנסיונך, לאפשרות שהאופן בו את חווה את האוכל הוא ביטוי לחוויה נפשית. יחסים עם אוכל נוגעים פעמים רבות ליחסים עם החוץ (מה אנחנו צריכים מבחוץ, כמה אנחנו תלויים בחוץ) ובמובן זה, לאורך תקופות חיים שונות ובנסיבות שונות עשויים להתעורר קשיים עם אכילה המבטאים חוויות פנימיות אלו. לכן, ולצד ההמלצה לבירור רפואי, אני מציעה לבחון בטיפול את הניואנסים של חוויתך הנוכחית מול אכילה ואוכל. אני נוטה להאמין שגם בהקשר זה, כמו ברבים לפניו, השיח הטיפולי יסייע לחדד ולהבהיר ולאט לאט גם יקל.
ליטל
.jpeg)
.jpg)
