שלום אנה,

רגשות מסוג זה כלפיי מטפל יכולים לעלות כחלק מטיפול נפשי. התופעה שאת מתארת נקראת בשפת הפסיכולוגיה ״העברה״, שהינה תופעה מאוד שכיחה בטיפול ומבטאת רגשות חזקים אשר מטופלים מפתחים כלפי המטפל/ת, כאשר ההנחה היא שרגשות אלו קשורים לגורמים נפשיים פנימיים והתנסויות קודמות ולא רק לחוייה הממשית עם המטפל הספציפי. רגשות ״העברה״ מורכבים לרוב הן מרגשות הקשורים למפגש המציאותי עם המטפל/ת (במקרה שלך, החיבור והמשיכה למטפל) והן (ובעיקר) מרגשות אשר אינם קשורים למפגש הממשי אלא לחוויות פנימיות ולתפקיד הייחודי שההעברה ממלאת בטיפול. למשל, העברה מהסוג שאת מתארת יכולה להוות שחזור של כמיהה לאדם שאהבתו בלתי מושגת, ביטוי להתנגדות לטיפול ולהתבוננות פנימית דרך הסחת הדעת שההעברה יוצרת וכן הלאה.

מעניין שציינת גם את, שמעולם לא הובלת את הקשר עם המטפל למקומות אפלים. כלומר, את שמה לב, לאופן שבו גם את משמרת את הפנטזיה לגביו. הדרך להתמודד עם המצב המצב ולהפוך אותו לאפשרות לצמיחה נפשית היא התבוננות על רגשותייך כחלק מהחומרים שאת מביאה לטיפול. ההתבוננות והניסיון להבין את רגשות ההעברה, מקורם, תפקידם והקשר שלהם לחוויות עבר הם בדרך כלל אמצעי יעיל ומשמעותי לגילוי העולם הפנימי ולהנעת תהליכי שינוי וצמיחה. לכן, למרות הקושי שעלול לעלות, אני מציעה לך לשתף את המטפל בחוויה שעולה, בהשוואה שאת עושה לבן זוגך וכן הלאה. באמצעות שיח פתוח על הרגשות העולים בחדר הטיפולים, תוכלו להשתמש בחוויה זו כקרש קפיצה להתפתחות רגשית.

בהצלחה,

יעל