שלום שרית.

שיח ישיר וכנה הוא תמיד הדרך בעיני. אני מציעה לקבוע זמן שקט ונינוח ולשתף את בתכם בכנות בדאגה שלכם לגבי הפרעות האכילה ובמחשבה על כך שהיא זקוקה לעזרה. חשוב לפנות אליה לא ממקום ביקורתי ומאשים ולא להפעיל לחץ סביב נושא האכילה אלא לומר שאתם רואים כך וכך, ומבינים מתוך זה שהיא סובלת/שקורה לה משהו קשה, ומתוך כך עולה המחשבה שלכם על טיפול. תנו מקום לדעותיה ותחושותיה בנושא, אך בו זמנית היו נחושים בעמדתכם שהיא זקוקה לעזרה ושאתם כהורים אחראיים על שלומה.

ליטל