במהלך הטיפול התוודעתי כנראה ל"סוד" שלכאורה בגללו אני מרגיש שמגיע לי כל הסבל.
עלה בדעתי שמדובר בגנבות קטנות שביצעתי אפילו בגיל מבוגר מאד. למרות שהחזרתי הכל.
אכן סבלתי מנקיפות מצפון רבות אך הייתכן שבגלל כזה דבר ארגיש מועמד לסבל נצחי?
והכי חשוב לי לדעת: מה גרם לי לדחף לגנוב? (ודאי לא מתוך מחסור בכסף)
חפרתי ברשת וממש אין את הבעיה הזאת של גניבה בגיל מבוגר רק קלפטומניים וזה ממש לא הבעיה שלי.
האם זה באמת לא קיים? רק אני כזה אנטי- סוציאלי?
האם יכול להיות שזה קשור לנושא של: "בדיקת גבולות" כי אני מוצא בעוד מקומות שאני "נצמד לגדר" מנסה את הגבולות במקומות האפורים.
אני לא רוצה לחשוף את זה לפני המטפל שלי למרות שכבר ראיתי בפורום פה שזה ההמלצה שלך תמיד.
האם זה יפריע להמשך הטיפול אם לא אשתף בפרט הזה?
תודה
שלום לך,
נשמע שאתה עסוק במשמעות של מה שאתה מכנה ה״דחף לגנוב״. יכולות להיות לדחף זה משמעויות רבות ושונות, התלויות במבנה הנפשי הייחודי של אותו אדם. התנסויות מוקדמות וכו׳. לכן, לא אוכל לענות על השאלה לגבי המשמעות של דחף זה עבורך. כמובן שחקירה יותר משמעותית של נושא זה בטיפול תוכל לתרום לתובנות ואולי גם לשחרור מתחושת האשמה והבלבול שאתה חווה כעת. הבחירה שלא לשתף בטיפול היא תמיד לגיטימית, אבל כמובן שלשיתוף יש תמיד ערך, והוא יכול לתרום להתפתחות ולהתקדמות הטיפולית. במידה ותרגיש שהנושא ממשיך להעיק עליך ולא תשתף, ייתכן וברמה מסוימת לא תוכל להפיק את המיטב מהטיפול, אבל אין בכך הכרח וכמובן שניתן להשיג התקדמות טיפולית גם מבלי לשתף בהכל. זו בחירה שלך. אני מאמינה ששיתוף, על אף הקושי, יכול לתרום מאוד וכן לספק הקלה מנשיאה של ״סוד״, חיפוש אחר תשובות במקומות אחרים ועוד.
בהצלחה,
יעל