ליטל, אני לא מחפשת לצמוח!
לא מחפשת להבין דברים, לא מחפשת להעמיק, להתפתח ולחיות חיים יותר מקושרים ו/מעניינים ו/מהנים.
אני רק רוצה לא לסבול!
ותלות זה סבל!!!
בשביל להשתחרר מהתלות התחלתי טיפול נפשי.
לא בשביל להיכנס אליה!
אני קראתי את הפרוגנוזה הגרועה של ריפוי מטראומה מורכבת, בפרט כזו שלא עובדה שנים רבות לאחר שהסתיימה.
אני לא רוצה להיכנס למסע של סבל מחודש- תלות במטפלת.
סבל שיש לו התחלה ואין לו סוף ידוע.
סבל על סבל, שבסופו של דבר גם לא בטוח שיתרום משהו לאיכות חיי.
עברתי תקופה ארוכה וקשה של תלות בקרובתי וקרעתי את עצמי לגזרים כדי להשתחרר ממנה!
בתקופה הזאת לא היה לי יום של מנוחת הנפש. לא היה לי יום של רוגע. לא היו לי אפילו שעתיים בלי סבל, סבל אמיתי, תחושה של כוויה פנימית שורפת! בוערת! ותמידית.
תחושה של צורך נורא שלא יכול להתמלא. תחושה של נזקקות, של עני בפתח.
תחושה של צמא יוקד במדבר לוהט, תחושה של חולה מונשם במכונת הנשמה מקרטעת, שמנשימה רק כדי להשאיר את החולה במצב המייסר של כמעט גוויעה.
לא רוצה עוד! לא יכולה עוד! לא!!!!
אני צריכה טיפול ואין לי ברירה, אבל איך אוכל לעבור שוב תלות בטיפול אחרי כל מה שעברתי??
הידיעה שהתלות אורבת לי בטיפול היא בלתי נסבלת עבורי.
מה"היכרות" שלך עם המקרה שלי האם את חושבת שיש גם דרך אחרת?
יש טיפול נפשי מתאים שלא מוביל את המטופל לתלות?