היי אני בת 32 ואני רווקה עדיין וגרה עם ההורים. בכל ד ר שאני רוצה לעשות אמא שלי עוצרת אותי ומחדירה בי פחדים. זה ביום יום שכבר אי אפשר להמשיך ככה. בין אם זה לצאת לדייט אז היא מתחילה להגיד לי - הוא ישאיר אותך בלילה איפשהו בחושך אל תלכי וכדומה. אם זה ראיון עבודה אז היא מתחילה גם כל מיני פחדים להחדיר לי שאני כבר סובלת מחרדות לפני פעולות. זה נמשך שנים ואני לא מספיק חזקה כדי להתנגד ועכשיו עם החרדות אז בכלל אין לי אומץ לעזוב את הבית. זה ברמה מוגזמת שאם אני רוצה ללכת לסופר אז זה גם מתחיל כל המסע הפחדות ואפילו לצאת לזרוק את הזבל היא אומרת לי - לא אל תלכי עכשיו עדיף אחר כך או מחר. אני רוצה לציין שהיא בדיכאון כבר הרבה שנים ואני ואבא שלי מטפלים בה ועושים בשבילה הכל כי היא לא יכולה. וגם לאבא שלי היא עושה ככה.
לי מאוד קשה כי אני צריכה להשתחרר מזה ולמצוא זוגיות ועבודה אבל היא לא נותנת לי מנוחה ואני כבר סובלת מפחדים וחרדות. מה לעשות? איך לצאת מזה? תודה.
שלום דיאנה,
את מתארת קונפליקט בין הרצון לתמוך ולעזור לאמא, וכן נאמנות לקשר שלכן והזדהות עם תפיסת עולמה, לצד רצון בנפרדות וביציאה לדרך חדשה, עצמאית, כאשר נשמע שיש חשש מפני מהלך שכזה, על אף הרצון בשינוי. אני חושבת שאת הצעד הראשון המשמעותי את כבר עושה - והוא להבין שתפיסת עולמה של אמך ודרישותיה ממך קשורות במצבה הנפשי, ושאולי הפחדים שהיא מחדירה בך אינם תורמים לך ביציאה לעצמאות וכי יש צורך בטיפול בפחדים אלו וכן בהבנה של האופנים בהם הקשר עימה משפיע על מצבך הרגשי. אני סבורה שהדרך הטובה ביותר להתחיל בתהליך שכזה, היא באמצעות טיפול נפשי, בו תוכלי לקבל תמיכה וליווי רגשי בהתמודדות עם הפחדים ועם היציאה לדרך עצמאית. חשוב לזכור, שיציאה לדרך עצמאית אינה אומרת עזיבה של אמא. כמובן שתוכלי להמשיך לתמוך בה, אך מבלי לוותר על רצונותיך וחלומותיך האישיים, ועם פחות חששות וסבל.
בהצלחה,
יעל
