אני בת 32, נשואה.
כל החיים אני מוצאת את עצמי מצטערת בטירוף על כל מיני דברים שעשיתי מתוך אימפולסיבי והתנהגתי כמו דפוקה..
אבל הדבר שהכי קשה לי איתו, ברמה של בכי, חוסר שינה ואי אפשר להתגבר עליו.. זה מה שקרה בירח דבש..
ממש חיכיתי לזה..רציתי איטליה, הוא עשה כל מה שרציתי וחיכיתי לזה! טסנו ל 3 וחצי שבועות..
בסוף השבוע הראשון הגענו למלון דפוק.. ואז באותו יום יצאנו לטייל והוא התנהג אליי קצת בחוסר סבלנות, ואני כמו תמיד לקחתי את זה קיצוני ועשיתי סצנה.
התקשרתי למשפחה שלי, אמרתי להם שאני לא נהנית ושזה חרא ירח דבש ושאני רק מחכה כבר לחזור הביתה..
ולבעלי..
לבעלי אמרתי שאני לא נהנית, שזה לא מרגיש לי ירח דבש אלא טיול תרמילאים.
שזה טיול פשוט מיותר ושאני רוצה לזחור לארץ... 3 ימים הסתובבתי שם ככה ואמרתי לו שאני לא נהנית... ואז הבנתי שפשוט הרסתי לנו את הטיול...
הרסתי לעצמי את ירח הדבש... הכל השתנה מאותו הרגע...
אני פשוט מטומטמת..
זה היה לפני שנה וחצי.. כל פעם שאני חושבת על זה זה מחזיר אותי מחדש.. אני לא מצליחה לשחרר את זה ואת ההרגשה שאני פשוט הרסתי הכל... כל פעם זה מחזיר אותי וגורם לי לבכי שלא נגמר, כאבי לב וחרטות... אני לא יודעת מה לעשות כדי שזה יפסיק ושאני אעביר את זה הלאה..
אוף!
שלום מיכל.
אני שומעת כמה כואב וקשה לפגוש את החלקים ההרסניים והאימפולסיביים שלך, אך גם את הרגשתך שיש משהו לא נכון ולא מקדם בהלקאה העצמית. בהתאם, אני חושבת שכדאי לגשת לחלקים אלו לא מעמדה של התקפה על עצמך, אלא מעמדה של תהייה ושל אחריות- עמדה המכוונת לבדוק מה מניע אותך, מה גורם לך "להתהפך" באופן שהורס לך ופוגע בך, וכיצד אפשר לזוז ממקומות אלו. מאחר ואם אני מבינה נכון, את מתארת דפוס חוזר אשר מפריע לך בהיבטי חיים שונים, אני מציעה לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק את מקור הקושי, לעבד את הגורמים הלא מודעים העומדים בבסיסו וכך, לאט לאט, להביא הן לשינוי בהתנהגויות והן בדפוס ההלקאה העצמית.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימת פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול