אני בת 25 ויש לי אח גדול שפשוט משליט טרור (לא פיזי) עלינו.
אי אפשר להעיר על כלום אי אפשר להביע דעה אי אפשר אפילו להביע את הכעס והתסכול שלנו ממנו במידה והוא מתנהג לא לעניין כי אחרת זה פיצוץ.
מפחיד להיות לידו לדבר איתו.
רק לו מותר להגיד מה שבא לו, הוא מעולם לא מתחשב ברגשות של אף אחד יוצא חופשי על כולם ומעיר איזה הערות שרק רוצה סתם מכלום.
הוא תמיד מרוחק ומתנהג בצורה מתנשאת ונותן הרגשה בדיבור ובגישה שלו שהוא עליון על אחרים ועוד מרגיש מאוד נוח עם זה כי הוא מבחינתו את שלו אמר. אבל אבוי אם מישהו אחר יעשה זאת.
(בימים בהם הוא ממש מגזים זה גם בא לידי ביטוי בהתנהגות ברוטלית להפיל משהו ואז עוד להרים קול ולהגיד מה מה קרה??)
ודווקא בימים חמורים יותר אמי אומרת לעזוב לשתוק להתעלם לא להגיב ולדעתי פה מתחילה הבעיה.
שנותנים לו לגיטימציה להתנהג איך שהוא רק רוצה מבלי להגיב לו.
* איך אני יודעת שהוא משליט טרור?
-אנחנו כולנו דרוכים ממש פיזית ונפשית לפני שהוא מגיע.
-אי אפשר להביע את דעתנו סתם כך מבלי לחטוף אש.
- אי אפשר לראות סרט או תוכנית טלוויזיה או לשמוע סגנון מוזיקה או אפילו לראות ערוץ שגם בזמן הפרסומות הוא רק מעביר ביקורת.
- אי אפשר להעיר לו בוודאי שלא להיכנס איתו לעימות מפחד!! (ממש דפיקות לב מטורפות יש לי) אחרת הוא גורם לאדם ממול להרגיש לא בסדר לגבי זה והוא "יוצא נקי".
- הוא זורע בנו, בי תחושת חרדה לא נורמלית רק מעצם זה שהוא מגיע.
- הוא משתמש בפחד על מנת להרתיע, הוא ממש סוגר עלינו.
- אם הוא פוגע במישהו (עד שאותו אדם לא בוכה.. מבחינתו הוא נקי ויצא בסדר גמור ואמר את שבא לו)
- כולם פתאום מתנהגים שונה ומתאמים עצמם לזה שהוא מגיע (פתאום אחי האמצעי נמנע מלהגיע מוקדם בשביל שאחי גדול לא יעיר על כל פיפס)..
אני מסתגרת בחדר בשביל להימנע מתחושת המחנק והחרדה.
לאבא שלי פחות מפריע הוא לא רואה את זה.
ואני שואלת עצמי, אם ההורים שלי לא מגיבים לו, או שהגיבו בעבר וזה לא עזר בכלום.
איך אני אתמודד????
* סיטואציה שקרתה-
אמי אמרה לי קדימה נתחיל, אחי האמצעי שאל לעזור במה, אחי הגדול אמר "לעזור להכין אוכל,אתה יודע הוא לא מכין את עצמו לבד"
(הוא כל הזמן מקניט את אחי על זה שהוא אוהב לאכול אבל לא מכין את האוכל בשישי) (רק שלאחי הגדול אין מושג כמה אחי האמצעי עוזר לנו כלכלית,משהו שאחי הגדול בקושי עשה) ואז אחי הגדול ירד רגע למטה ורק אז אחי האמצעי הרשה לעצמו לאכול.
זאת אומרת הוא חיכה שילך בשביל לאכול.
זה מה שאני עשיתי שנים!!!
כי הייתי מפחדת לאכול מולו.
הבעיה היא שאמי לא העירה לו ולא כלום.
ואני לצערי שמעתי זאת מהחדר, בטוח הייתי מגיבה כי לאחרונה יש לי יותר אומץ.
אני לא הוזה.. הבעיה היא לא בי,כי עובדה שכולם דרוכים ממנו.

איך מתמודדים???
זה שנים ככה !!!
אני נחנקת!!!!!! וזה מלראות אותו פעמיים בשבוע לכמה שעות בסהכ!!!
הוא לוקח מאיתנו את האפשרות להראות כל סוג של רגש, צריך להיות רובוטים לידו, להגיד כן ולשתוק.
והבעיה היא שבגלל שאף אחד לא עונה נוצר מצב של "הסכמה שבשתיקה" מה שגורם לו לחשוב עוד יותר שהוא זה שבסדר.