שלום,
החזרה לשגרה לאחר הסגרי הקורונה גרמה לי לחרדה מוגברת. אני מתגורר עם אוכלוסיית סיכון. התחושה שלי, בניגוד לכל אדם שדיברתי איתו, היא חרדה שאדם חולה ידביק אותי ואני אדביק את המתגוררים איתי. מצב כזה עלול לגרום לי לנשיאת אחריות ואשמה נוראית כמו שאני רואה את זה. אני נזהר במידה מירבית ולפי כל ההנחיות בכל יציאה מהבית, אך חושש מפגישת כל אדם שאינו מתגורר עימי כי אנשים לא נזהרים. אני מרגיש שלאנשים לא אכפת מהמגיפה וחזרו לשגרה כאילו לא קרה כלום.
אני לא יודע מאיזה כיוון לתקוף את הבעייה הזאת: ייעוץ? ישנן קבוצות תמיכה? אפשרות אחרת?
איך אפשר למצוא פשרה בין הנחיות הזהירות הארציות המחמירות (שכמעט כל מי שאני רואה לא פועל על פיהם) לבין דרך התנהלות חדשה בשבילי שתאפשר לי חזרה הדרגתית לשגרה עם שמירה סבירה של הנחיות?
אשמח לכל עצה. תודה מראש.
שלום לך.
נשמע מדבריך שאתה מתמודד הן עם המציאות המאתגרת הדורשת הסתגלות, והן- אם אני מבינה נכון- עם תחושה מוגברת של חרדה וקושי לנוכח מציאות זו. בהתאם, נדמה לי שהתמודדות עם הסיטואציה דורשת הפרדה בין הקושי האובייקטיבי לבין החוויה הפנימית. איני מכירה קבוצות תמיכה רלוונטיות, אך ניתן לפנות לייעוץ קצר וממוקד אצל פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט שיסייעו לך לבסס את ההבחנה בין ה"אוייקטיבי" לחוויה הסובייקטיבית, להבין לעומק ולהשקיט את הגורם הרגשי המעורב במצב ובהתאם, להתנהל באופן שמרגיש לך יותר נוח ונכון עבורך.
ליטל