הבת שלי בגיל 18 מתמודדת עם מצבי רוח קיצוניים.
כל דבר קטן שמשתבש (כמו הפגישה שהתבטלה, מישהו אמר לה משהו שהיא לא אהבה לשמוע, משהו שתיכננה ולא יצא לפועל בכוח הנסיבות וכל מכשול אחר שהיא נתקלת בו) גורם לה להתרסקות מנטלית: היא בוכה, נסגרת בחדר, לא רוצה לצאת מהבית, יש לה בחילות, כאבי ראש וכדומה.
היא עוברת ממצב למצב מ-0 ל-100 תוך דקות ספורות.
כרגע היא מתמודדת עם תפקיד מאתגר בשירות הצבאי שרצתה אותו וחיכתה להתחיל. יש לה את כל הכישורים הנדרשים וכל היכולות. עם קושי פיזי היא מתמודדת בקלות אבל מקשיים מנטליים היא מתרסקת. ואז היא מתחילה להגיד שהיא לא רוצה את התפקיד, זה לא מה שהיא חשבה, זה קשה לה מדי והיא לא רוצה להמשיך.
השאלה היא מה עליי לעשות, לעודד אותה להמשיך להתגבר, שחשוב ללמוד להתמודד עם הקשיים, שזה ייחשל אותה לחיים, שהיא יכולה ושיש לה את זה (זה מה שעשיתי עד היום) או להגיד לה אני רואה איך קשה לך, את צודקת אולי תחשבי על משהו יותר קל שיותר מתאים לך, הכי חשוב שיהיה לך כיף ונחמד.

אשמח להכוונה כי אני באמת לא יודעת איך נכון לנהוג כי מצד אחד אני לא רוצה שבגלל הקושי היא תוותר על הדברים שהיא רצתה להשיג, מצד שני אני לא רוצה שייגרם לה נזק נפשי...
תודה מראש.