שלום, אני בת 24 ומאז ומתמיד כל פעם שאני עושה משהו בשביל עצמי אפילו ברמה הבסיסית ביותר אני מרגישה אשמה.
מספיק שאני מצחצחת שיניים שזה משהו מאוד "נורמלי ומובן מאליו" אני פשוט מרגישה אשמה, שזה לא בסדר.
יש לי גם פחד עמוק מאוד מלהצליח, באיזשהו מקום כי החברה תמיד התנקלה לי וגרמה לי להרגיש קטנה ותמיד כינו אותי מכוערת מגיל צעיר מאוד זה הפך לסטנדרט והתרגלתי להתחבא עד היום..
עקב כך מגיל צעיר מאוד התרלגתי להזניח את עצמי כי זה השווי שלי וזה נתפס כדבר הנורמלי לעשות וההגיוני ביותר כביכול.
ובכל רגע שהייתי חווה הנאה מסויימת על אחת כמה וכמה הנאה ביני לבין עצמי, בין אם לעשות מקלחת טובה, לעשות ספורט (שבכלל גורם לי לתחושות קשות מאוד לפעמים כי מצד אחד אני ב"היי" מהספורט ומצד שני אני מרגישה אשמה בגלל שאבי מעשן ולא עושה ספורט ולא אוכל בריא וסובל ממחלת ריאות כרונית והוא עובד קשה וסובל מדיכאון מאז ומתמיד ונוטל כדורים ואמי עובדת קשה גם כן אך היא יותר שמחה כביכול ואיתה אני מרגישה בנוח לעשות דברים כיפיים כי ההערכה העצמית שלה יחסית טובה..
שני אחיי סובלים מפוסט טראומה ו-ocd וגם לי יש עניינים רבים אך כשאני עושה משהו טוב לעצמי אני מרגישה אשמה נוראית.
מה ניתן לעשות?
שלום מורן.
נשמע שעשית צעד משמעותי בכך שהצלחת לתפוס שתחושת האשמה שלך היא מוגזמת ואינה מהווה תגובה מותאמת לכשלים "אמיתיים" שכשלת. מתוך כך, אני חושבת שהצעד החשוב והמתבקש הוא לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי להבין יותר לעומק ולעבד את מקור האשמה והתחושות השליליות, ולבנות באופן הדרגתי יכולת לדיאלוג טוב ומיטיב יותר עם עצמך. נשמע שאת סוחבת איתך חוויות ותחושות לא פשוטות אשר מלווים אותך שנים ארוכות, ושאת עושה מאמצים רבים להבין את מקורם ולהתמודד איתם, אך נשמע מדברייך שאת מאוד סובלת, ולכן לא הייתי מוותרת על ההזדמנות להיעזר באדם אחר.
ליטל
תוכלי למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
.jpeg)
