שונאת את עצמי.
כועסת על עצמי.
מרגישה לא ראויה לכלום. בטח לא לאהבה, אכפתיות, חמלה.
מכאיבה לעצמי אבל לא פוצעת. בעיקר לחיצות חזקות מאוד בכל הכוח, על מפרקי האצבעות, בא לי לשבור את העצם אבל אני לא עושה את זה אף פעם. ולא נראה לי שאעשה.
אני אוהבת להכאיב לעצמי, מכורה לזה. זה כיף.
ושונאת את עצמי שלא מתגברת כי זה מבזבז לי הרבה זמן.
מה שאני עושה נכלל בהגדרה פציעה עצמית?
שלום לך,
את מתארת כאב נפשי מאוד גדול וקשר בין כאב זה לבין צורך לפגוע בעצמך. אני מבינה שעל אף הצורך להכאיב לעצמך, את מנסה להיזהר ולא ״לחצות״ את הגבול לעבר פציעה ממשית, אך עדיין פוגעת בגופך. פגיעה עצמית, גם אם קלה, היא התנהגות שנובעת ממצוקה רגשית משמעותית ושיש לתת לה מענה טיפולי משמעותי. ראשית, משום שקיים כאב נפשי שדורש מענה טיפולי, ושנית בשל הסיכון הקיים בהתנהגות הפגיעה עצמה. את מתארת תחושות קשות של כעס ושנאה עצמית, ותחושה שאינך ראויה לאהבה. אני רוצה לעודד ולחזק אותך לפנות לטיפול נפשי בו תוכלי לתת מקום לרגשות קשים אלו. אני מאמינה שבאמצעות טיפול משמעותי תוכלי להרגיש פחות צורך בפגיעה העצמית. אני מאוד מקווה שתוכלי להרגיש שמגיע לך לפנות לתמיכה שאת ככל הנראה זקוקה לה.
בהצלחה,
יעל
