לפי מה שקראתי הפוגעים בעצמם מעוניינים בתשומת לב מזולתם ולכן הם עושים זאת.
אך אצלי זה כלל וכלל לא כך!
אני מתביישת במעשיי. מסתירה אותם, וכועסת על עצמי בגינם.
אין לי כל רווח משני מהסביבה, וההפך.
ולדעתי, אין קשר בין המעשה לשנאה העצמית שלי.
לצערי, המעשה עצמו גורם לי להנאה פיזית (לא מינית!!) וצורך לחזור על הפעולה.
האם גם במצב כזה מדובר בכאב נפשי שבא לידי ביטוי בפגיעה עצמית?
או שזה איזשהו "דפקט במוח"?
שלום לך.
ראשית, אני מתנגדת עמוקות לרעיון של פגיעה עצמית כמכוונת להשגת רווח משני במובן של מניפולציה או תביעת תשומת לב. מנסיוני בעבודה עם פוגעים בעצמם, תחת פגיעה עצמית עומדים כמעט תמיד כאב וסבל נפשי אשר טרם נמצאו להם מילים וביטויים ברורים יותר. ההנאה הפיסית הנלווית פעמים רבות לפגיעה העצמית, וה"התמכרות" לה, נובעות מהיבטים פיסיולוגיים ופסיכולוגיים בעלי משמעות עמוקה אשר בדרך כלל אינה ניתנת לסיכום תחת כותרת פשוטה של "שנאה עצמית" או "תשומת לב". לכן, אני חושבת שלא כדאי להאשים את עצמך, להתבייש או לקטלג את עצמך כבעלת דפקט אלא להיפך- לנסות לנקוט גישה של חמלה ולפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק מה עומד תחת הפגיעה העצמית. במקרים רבים, העיבוד ומתן המילים מסייעים, לאט לאט ובקצב המתאים למטופלת, להיפרד מהפגיעה העצמית וחשוב מכך- למצוא מילים לעולם הפנימי הכאוב.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
.jpg)
.jpg)
