בכל שנות ילדותי ונערותי הייתי חשופה לאלימות קשה במשפחה.
כלפי אמא וכלפינו הילדים.
אני נשואה כבר שנים רבות ולאחרונה התחלתי טיפול פסיכולוגי.
הטיפול העלה כל מיני תובנות, ביניהן הצורך שלי לשמור מרחק וליצור הפחדה כלפי בעלי על מנת שההתעללות לא תשתחזר במערכת היחסים הנוכחית שלי.
לאחרונה קראתי מאמר שמתאר מה נתוני האופי של גבר עם פוטנציאל לאלימות.
לבעלי יש כמה מנתונים אלו:
הוא קנאי מאוד, תמיד טוען שהסתכלתי על אחרים או שהם עלי שנגעתי או שהם נגעו בי וכד'.
למרות שזה לחלוטין לא נכון, הוא בטוח בעמדתו ואין עם מי לדבר!
כמוכ' הבנתי שאחיותיו חששו ממנו כשהיו גרים בבית ההורים יחד, היות והוא הגיב כלפיהן בתוקפנות בבחרותו (לא באלימות פיזית)
כמוכ' הוא לא מדבר בכבוד לאימו.
לא פוגע בה באופן ברוטלי, אך מתייחס בקוצר רוח, בחוסר כבוד וכד'.
כמוכ' הוא שומר בקנאות על פרטיותו אך אינו מכבד פרטיותם של אחרים, שלא בזדון.
כמוכ' אני מרגישה חשופה ושקופה לידו. הוא רואה כל דבר וקורא אותי כמו רנטגן.
כמוכ' כשהוא בסביבה אני בלחץ שאלכלך/ אפיל דברים / וכו'.
תקופה ארוכה הוא היה משדר בלי מילים שאני מלכלכת או מבלגנת וכד' (מטאטא סביבי למשל)
כמוכ' הייתי מדברת המון עם אימי בעבר, באופן יומיומי והוא לא אהב את זה, היום (לא יכולה לומר שזה בגללו) אבל היום אני לא מדברת איתה אפילו פעם בחודש. פשוט שוכחת ממנה...
כמוכ' הוא לא אוהב שאני משוחחת בטלפון והיום עם הזמן הפסקתי לעשות זאת כמעט לחלוטין לידו.
בשנות נישואיי הרבות התרחקתי כמעט לחלוטין ממשפחתי - הורים אחים ואחיות, אין לי חבר/ה קרוב/ה אחר/ת וזה לא חסר לי.
משונה בעיניי לחשוב שאני חוששת ממנו כי אני זו שמפחידה אותו...
אבל במבחן התוצאה- הוא השיג כל מה שרצה ובתוך תוכי אני חשה לחץ לרצות אותו (אולי ללא סיבה).
אני בטוחה שהוא יצחק אם ישמע שאני בתוכי מרצה אותו, אך נראה לי שזה מה שקורה בתוכי בעומק במקום שאולי אפילו אני לא מספיק מודעת לו.
רוצה לציין- הוא מאוד פוחד ממני. אני מפחידה אותו בגלל העבר שלי. ולא מעזה להפסיק להפחיד כי אני מרגישה שאם אפסיק הוא ישתלט עלי.
עוד נקודה חשובה- הוא אכפתי, אם מעירים לו הוא משתנה. באמת.
מה דעתכם?