היי,
באוגוסט האחרון הייתי בחו״ל אחרי שחרור מהצבא (בן 21) ושם התנסיתי עם קנאביס שלוש פעמים. (כרגע אני בן 21 ו10 חודשים)
בפעם הראשונה עישנתי במקטרת שאיפה אחת שלא גרמה לכלום (אני לא חושב ששאפתי נכון והיא גם הייתה שאיפה מאוד קטנה ולכן אני לא מחשיב את זה כהתנסות בכלל).
בפעם השנייה סיגריה מגולגלת עם טבק- הרגשתי מאוד טוב והכל היה תקין.
ובפעם השלישית שאיפה אחת משמן קנאביס במכשיר שמאדה אותו ואתה שואף את האוויר- שם חטפתי התקף פאניקה שכלל נימול ודפיקות לב שעברו אחרי יומיים.

חודשיים אחרי המקרה הזה חטפתי שוב פעם נימול ודפיקות לב ללא שום טריגר והכל פתח אירוע מאוד גדול שנמשך עד עכשיו שמתבטא בחרדות בלתי נשלטות שבאות והולכות, כל הזמן בתחומים שונים ותחושה שאני לא סומך על עצמי ועל המעשים שלי (לחרדות האלה יש ״גיבוי״ בסיפור כלשהו מהחיים שלי). לחרדות אין קשר כלשהו למציאות אבל כולן מתמקדות בפחד לעשות משהו רע ״בלי לשים לב״ (שזה המקור לסיפור אישי בחיים שלי)

הייתי בטיפול עם פסיכולוגית בשיטת הEMDR (רק פגישה אחת בינתיים) והיא אמרה שהיא תדבר עם פסיכיאטר בנוגע לכדורים וגם ״רמזה״ שאולי גרמתי לעצמי נזק מוחי ״בלתי הפיך״ שאין מנוס מלקחת כדורים פסיכיאטריים *לכל החיים* כי רק הם יעזרו לי.

רציתי לשאול אותך בתור פסיכיאטר האם דבר כזה יכול להיגרם מעישון של קנאביס חד פעמי- הרי חוץ משלוש ההתנסויות האלה לא עישנתי בכלל. שלוש ההתנסויות באו בערך בהפרשים של שבוע אחד מהשני וכולם היו בגיל 20 ו11 חודשים. האם על שטות שכולם בגיל שלי (ואפילו לפני) ובסביבה שלי עושים אני נידון לכדורים לכל החיים?
ובנוסף האם זמן מרפא את החרדות ואת הפגיעה המוחית שנגרמה? והאם אין מנוס מכדורים על מנת שארגיש טוב (כי אני לא רוצה לקחת כדורים כרגע)?
תודה על העזרה