שלום אני אמל מסיימת תואר ראשון בפסיכולוגיה אבל אני בלחץ גדול ממבחן הקבלה לתואר שני בתחום (המתא"ם) ואני מתלבטת אם לעשות אותו ולהמשיך במסלול הביזארי הקשה או לעשות תעודות טיפוליות כדי להמשיך בתחום . אני יודעת על עצמי שאני אוהבת תחום הפסיכולוגיה השיקומית ואני אוהבת לעבוד בבתי חולים למשל אז אני בלחץ גבוה ולא ישנה בלילה כי יש לי רק שבוע להחליט אם לגשת למתא"ם או ללכת לכיוון אחר של תעודת פסיכוטרפייה למשל או NLP או תחומי טיפול אחרים בתואר שני. יש לי את היכולת אבל רוצה לקצר על עצמי התהליך הארוך הקשה של הקבלה וגם התואר עצמו בפסיכולגיה אז האם תעודה יכולה לספק לי את מה שאני אוהבת בתחום ?
אני צריכה עזרה
שלום אמל.
תחום הפסיכותרפיה הוא תחום פרוץ למדי כך שיש מסלולים עוקפים רבים דרכם אפשר להשיג תעודת מטפל בטכניקות שונות לאחר קורס קצר בלבד. באופן אישי, אני חושבת שהבחירה האתית לעיסוק בתחום בריאות הנפש היא בחירה במסלול לימודים מקיף ורציני- שאלי את עצמך מי איש המקצוע אליו את עצמך היית רוצה לפנות, ולאיזה הכשרה היית מצפה ממנו, והתאימי את עצמך לסטנדרט הזה. או לחלופין, אילו היתה לך בעיה פיסית, היית מעדיפה לפנות לבוגר ביה"ס לרפואה או לאדם שלקח קורס בן שלושה חודשים סביב סוגיה רפואית ספציפית?
לצד זאת, פסיכולוגיה קלינית בהחלט אינה הדרך היחידה לעסוק בתחום הטיפולי באופן מכבד ורציני. ניתן לעשות השלמות לעבודה סוציאלית אשר מקנה אפשרות לעסוק בטיפול לאחר הכשרה רצינית יותר (ופותחת את הדלת ללימודים מתקדמים בבתי ספר לפסיכותרפיה), ניתן ללמוד טיפול באמנות אם את מתחברת לתחום וניתן לפנות לכיוונים שונים כהדרכת הורים, אימון אישי וכן הלאה. בכל מקרה, בכל מסלול בו תבחרי, אני חושבת שחשוב לבחור במסלול שאינו מבוסס על "קיצור דרך" אלא על תהליך לימודי מקיף הכולל גם הכשרה מעשית.
ליטל