היי..
אני אחות במקצועי, ולאחרונה שמתי לב שקשה לי לנהוג במטופלים בדיוק "באותו האופן". אני מרגישה שיש מטופלים ומשפחות שאני "מתחברת" אליהם יותר וחוששת שיכול להיווצר מצב שהטיפול יהיה לא שיווני. כמובן שאני מטפלת בכל אחד מהמטופלים שאני מופקדת אליהם מא' ואת ת' ונותנת את כל הטיפול, נענת לבקשותיהם וכו' אבל אני מרגישה שיש מטופלים שגורמים לי לתת את המעבר וכאלו שלא.. ושזה יכול לבוא לדי ביטוי בזמן שאקדיש לאותו מטופל, במהירות הזמן שאענה לבקשותיהם וכו'.
אשמח לדעת כיצד ניתן "לנטרל" זאת ולנהוג באופן "מקצועי" יותר ושוויוני.
הייתי בתקופה האחרונה בטיפול פסיכולוגי סביב ההיבט התעסוקתי אך נושא זה לא עלה, אלא יותר קשיים עם מטופלים קשים ומורכבים
סביב הקורונה /מוות/לחץ וכו' . הטיפול הסתיים אז כרגע העניין הזה קצת באוויר אצלי, אשמח לטיפים / הכוונה בייחוד עקב העובדה שגם אתן עוסקות במקצוע טיפולי.
שלום לך.
קודם כל, כדאי לזכור ולהזכיר לעצמך שבכל מקצוע בו מעורב אדם מעורבים גם רגשות ו"קליקים" טובים יותר או פחות. זהו מצב טבעי ואנושי, וכל עוד הוא לא מביא לפגיעה בתפקודך המקצועי, חשוב גם להשלים איתו ולא להיבהל ממנו. לצד זאת, אם את מרגישה שהפער ביחסך מטריד אותך, כדאי לנסות ולבדוק מי הם המטופלים אשר את מתחברת אליהם יותר ופחות, ולנסות להבין מדוע את מגיבה כפי שאת מגיבה לסגנונות וטיפוסים מסוימים. עצם המודעות מביאה פעמים רבות לשיפור וליכולת ליצור "דיבור עצמי" בזמן אמת אשר מביא גם לשיפור התפקוד. אם למרות זאת תרגישי שהפערים גדולים ושתגובותייך הרגשיות חזקות, הייתי שוקלת לפנות לטיפול נפשי שוב כדי לברר יותר לעומק לאילו מטופלים את מגיבה ומדוע. תגובות חזקות לאנשים מסוימים עשויות להעיד על "חשבונות פתוחים" עם אנשים משמעותיים בחייך אשר המפגש עם מטופלים מסוימים מהווה לו טריגר.התבוננות מסוג זה במסגרת הטיפול מביאה בדרך כלל הן להרחבת המודעות העצמית והן להרחבת חופש הפעולה האישי.
ליטל
.jpeg)
