היי,
יש לי חברה בת כמעט 30, ממש כמו אחות, שחיה כבר למעלה מ15 שנים עם דיכאונות.
בנוסף לדיכאון, היא מכורה לסמים, גברים ואוכל.
היא הייתה באינסוף מקומות, טיפולים, פסיכאטרים וגם נוטלת כדורים.
אני חלק פעיל מאוד בחיים שלה ועוזרת למשפחה שלה בכל מה שצריך כדי לטפל בה.
המשפחה שלה כבר ממש הרימו ידיים, והגענו למוצא האחרון, להכניס אותה לטיפול במחלקה סגורה
שנועד לטיפול בהתמכרויות וכמובן לטיפול הרגשי.
יש לה עסק מצליח( הדבר היחידי שמשאיר אותה קצת עם הראש מעל המים), כלב והיא מפחדת מאוד (בצדק)
להיכנס למקום למשך 3 חודשים.
היא טוענת שכבר ניסתה הכל, היא יודעת הכל, כל הטיפולים ה"הוליסטיים" של גוף ונפש לא ייעזרו לה, זו לא היא (ככה היא טוענת כן?)
אי אפשר להכריח בחורה שעוד מעט בת 30 להיכנס למקום כזה, אבל היא ממש ממש נאבדת לנו מול הידיים
התחושה שמלווה אותה ביום יום, כל שעה זה שאין לה מה לעשות בעולם הזה, הכל הבל הבלים ושלא בא לה לחיות פה יותר.
ממש ממש אשמח לעזרה, שאולי תיתן לנו קצת אור, אפילו טיפים וכלים להתמודדות של המשפחה איתה.
שלום לך.
אני שומעת ויכולה להבין את הכאב והתסכול. לא קל, בלשון המעטה, לראות אדם אהוב מחריב את חייו וגופו. לצד זאת, כפי שאת עצמך מזהה, בלתי אפשרי לסייע לאדם אשר אינו מוכן לסייע לעצמו. לפעמים, עם כל הצער הכרוך בכך, אדם צריך להגיע לקרקעית כדי להיות מסוגל להניע שינוי. אני כמובן לא בטוחה שזה המצב אצלכם, אבל לפעמים אפילו צריך להרפות מהניסיון לעזור כדי להעביר את הרצון והצורך בשינוי לאדם עצמו, ולא לשאת אותם עבורו. לכן, בשלב זה אני חוששת שכל מה שאפשר לעשות הוא לבדוק האם את והמשפחה זקוקים לעזרה ותמיכה. אפשר לפנות אל טיפול משפחתי, ואפשר לפנות לקבוצות תמיכה למשפחות של מכורים. מתוך מקומות אלו עשויים לעלת גם פתרונות ודרכי התמודדות, וגם תמיכה רגשית משמעותית. במקביל, כמובן, חשוב להמשיך לתמוך בחברה ולהיות לצידה גם במקומות הקשים אליהם היא מגיעה.
ליטל
תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות טיפול בהתמכרויות