יש משהו שאני לא מבין... התחלתי טיפול באומנות לפני כמה חודשים. המטפלת שלי אחלה, אני מרגיש שזה עוזר, אני מרגיש שזה נותן לי מקום להביע את עצמי בלי להצטרך לשבת על הספה ולדבר על מה שמפריע לי, זה אאוטלט שהרבה יותר נעים לי...
אבל יש לי 2 חברים שבאמצע ההתמחות הפסיכולוגית שלהם, והם קצת מרימים את האף כשאני מדבר על טיפול באומנות. אומרים שאין למטפלים באומנות הכשרה מספיקה לתת טיפול. אבל אני בדקתי את ההכשרה של המטפלת, יש לה הכשרה ארוכה והרבה ניסיון והרבה המלצות. ואני מרגיש שסתם הם חושבים שזה טיפול נחות כי זה לא פסיכולוגי, זה לא טיפול כמו פעם.
שלום גל.
אני לא חושבת שכדאי להכליל לגבי מה שחושבים "הפסיכולוגים". כל איש מקצוע ודעתו. הסיבה היחידה ל"חשדנות" כלפי אנשי מקצוע שאינם פסיכולוגים היא שבעוד שהכשרתם של פסיכולוגים כוללת במהותה התמחות קלינית-תיאורטית אינטנסיבית, מקיפה ומעמיקה, הכשרתם של מטפלים אחרים (פסיכותרפיסטים ומטפלים באמנויות) אינה כוללת בליבה שלה הכשרה מקיפה כל כך, כך שכל מטפל יכול לבחור כמה להעמיק, ללמוד ולהיות מודרך. כך, יתכן שמטפלת באמנות תהיה בעלת הכשרה רצינית ומקיפה בעוד שאחרת תהיה בעלת הכשרה בסיסית בלבד בעוד שפסיכולוג שעבר התמחות לא יכל "לברוח" מהכשרה מקיפה.
באופן אישי, אני חושבת שלמידה והדרכה ממושכת אכן קריטית בתחום הנפשי היקר והרגיש כל כך, כך שכל איש מקצוע המכבד את עצמו צריך ללמוד לאורך זמן ולהעשיר את עצמו תמידית, אך מעבר לכך- המקצוע הבסיסי (טיפול באמנות, פסיכולוגיה, עו"ס או פסיכיאטריה) אינו משנה. בכל מקרה, אם בחרת אשת מקצוע בעלת הכשרה מקיפה אשר החיבור שלך איתה נכון, טוב ומעשיר- כנראה שבחרת נכון.
ליטל
