הסיפור שלי הוא כזה.
לצערי בגיל 8 איבדתי את אמא שלי בפיגוע, מאז חיי המשפחה השתנו והתרגלנו לחיים.
הייתי אז ילד אז לא כל כך הבנתי את המשמעות של לגדול ללא אמא.
השנים חלפו ועם הזמן ככל שהתבגרתי הרגשתי יותר בחסרון, אך עדיין החיים המשיכו והתרגלתי למצב הנתון. קיבלתי את מה שנגזר עלי ועל חיי המשפחה והמשכנו את החיים.
החיים שלי מאוד טובים, יש לי הכל ולא היה חסר לי דבר מעולם.
חיי החברה שלי טובים מאוד, יש לי המון חברים ומכרים ואני בכללי אדם מאוד חברותי ושמח.
התגייסתי לצבא והייתי אפילו לוחם כשנה וחצי והייתה תקופה יפה, השתחררתי והתחלתי את החיים.
לאחר הצבא התחלתי לעבוד בתחום הבטחון, ביחידת האבטחה לתחבורה הציבורית בירושלים. התקופה הזאת ממש ביגרה אותי והכינה אותי לחיים. למדתי ממנה המון. הייתי מרוצה מאוד מהמעמד ובכלל מהכל.
בתחילת 2019 החלטתי לטוס לתאילנד עם חבר ילדות טוב, שבוע ראשון חלומי נהננו מכל רגע.
בשבוע השני היה לנו ערב ששתינו אלכוהול בכמות מופרזת. יש לציין שאני זוכר הכל והייתי בהכרה מלאה ובשפיות. היה לילה מהנה מאוד.
בבוקר שלמחרת התעוררנו והכל היה רגיל, נפגשנו עם כמה חברים שהכרנו בטיול ופתחנו את הבוקר בארוחת בוקר במסעדה.
ישבנו והזמנו אוכל לכולם. תוך כדי שאנחנו מחכים לאוכל שיגיע התחלתי להרגיש לא טוב, הרגשתי את הגוף שלי מתהפך והיו לי סחרחורות שלא הרגשתי מעולם. ניסיתי לקום לשטוף פנים ובקושי הצלחתי ללכת. החלטתי ללכת לחדר לנוח קצת ואולי להתעשט. אך גם זה לא עזר. מכאן בעצם מתחילה הבעיה שלי.
מאותו היום למעשה התחלתי בתהליך של שינוי. לא כל כך הבנתי מה עובר עליי ולמה אני מרגיש כל כך רע.
היו לי כל הזמן כאבי ראש, סחרחורות. הרגשתי שהגוף שלי בוגד בי. הרבה מתח בשרירים בעיקר ברגליים. פחד שקרה לי משהו באותו לילה. אבל עדיין המשכתי בטיול ונהנתי והכל היה רגיל.
כשחזרתי לארץ הייתי בשבוע התאקלמות לפני שחזרתי לעבודה. עדיין לא הרגשתי טוב אבל הייתי בהתלהבות של אחרי הטיול והרבה אנדרנלין בגוף.
ואז הגיע מוצ"ש, לילה לפני שחזרתי לעבודה. יצאתי עם הכלב לטיול וכשחזרתי הרגשתי שמשהו לא טוב קורה וזה לא היה בשליטתי. לא הצלחתי לישון דקה באותו הלילה. הראש שלי היה במחשבות ולא נח לרגע.
מאז בעצם התחלתי תקופה קשה מאוד, הרגשתי בפחד ולא ידעתי מה הסיבה. הרגשתי מוזר מה שאף פעם לא היה לי, הייתי חוזר מהעבודה ושוכב שעות בספה וכל הזמן בדאגה שמשהו לא בסדר. הזמן לא זז לי וכל שעה הייתה נראית כיום שלם.
לא ממש הבנתי מה קורה לי. עם הזמן זה הסתדר. בהסתכלות לאחור כיום אני מבין שמדובר בחרדה ודכאון. משום מה זה פרץ אצלי באותו לילה בתאילנד כנראה.
לצערי כבר שנה וחצי שאני נמצא במצב הזה. אני יכול לספר שבכל השנה וחצי האלה רוב הזמן אני בסדר גמור. יש תקופות טובות ויש תקופות פחות טובות והכל צף חזרה.
מה שאני מרגיש בעיקר זה כאבי ראש, חוסר שקט, סחרחורות שלפעמים מלוות באי יציבות ומתח רב בגוף. כמו כן הראש מוצף במחשבות.
למדתי להשתלט על זה, אבל לפעמים זה מגיע בעוצמה חזקה שהכל חוזר אליי בחזרה ואני מפחד לאבד שליטה.
אחרי חיפושים רבים באינטרנט (יודע שלא בריא להסתכל ולחפש בגוגל) עליתי על זה שמדובר בדכאון + הפרעת חרדה כללית. ההסבר לכך שאין כל שום סיבה לפחד אבל עדיין המוח מעביר לגוף פחד.
יש לציין שאני מרגיש בזה רוב הזמן אבל בעיקר בתקופות שהמצב הכללי ירוד. הייתה תקופה של מספר חודשים שחשבתי שהכל בסדר, אך כשהתחילה הקורונה זה חזר ונתן את אוטוטיו. בטוח שפספסתי כאן עוד כמה דברים, השאלה שלי האם עם הזמן זה יחלוף מעצמו? האם זה משהו מסוכן ומצריך טיפול? האם זה משהו שישאר לתמיד?
שלום לך.
אתחיל מהסוף: חרדה ודיכאון אינם מסוכנים במשמעות הפשוטה של המילה, אך הן תופעות נפשיות שיכולות לגרום לסבל ולצמצום החיים, התפקוד והקשרים ובמובן זה, מאחר ומדובר בתקופה ממושכת בה אתה סובל, אני חושבת שכדאי לשקול טיפול. חרדה ודיכאון, וקשיים רגשיים נוספים, נובעים בדרך כלל מגורמים נפשיים לא מודעים הקשורים לסגנון האישיות, נסיבות החיים וקשרי עבר משמעותיים. גורמים לא מודעים אלו, כאשר הם זקוקים לעיבוד, צפים על פני השטח במקרים רבים דרך סימפטומים רגשיים כאלו ואחרים. בהתאם, בטיפול פסיכולוגי פועלים ליצירת מרחב בו אפשר לעבד ולתת מילים לאזורי נפש לא מודעים. בכך, בדרך כלל, הסימפטומים מנוטרלים ויותר מכך- מושגים חופש ויכולות שייתכן והיו מעוכבים קודם לכן. אין דרך לקבוע מראש האם ותוך כמה זמן הקשיים מהם אתה סובל יעברו, אך אני שואלת את עצמי מדוע לא לטפל אם אתה סובל לאורך זמן ממושך כל כך? אתה מתאר שהתמודדת עם אובדן משמעותי בילדותך, ועם השלכותיו, ויתכן וטיפול יוכל לתת מקום הן לחוויות הער המכאיבות שכפי שאתה מתאר לא הובנו ועובדו באופן מלא, והן לסימפטומים הקשורים או לא קשורים אליהן. אם תחליט לפנות לטיפול, מציעה לפנות לטיפול פסיכודינמי.
ליטל
.jpg)
