אני מרגישה כמו בהתקף שלא נגמר וכאילו התרסקתי על הארץ ואף אחד לא שולח לי יד להרים אותי ואני לא מצליחה לבד
או כמו תינוק שצורח במיטה והוא כבר צרוד אבל לא לוקחים אותו!
אני אהיה חייבת לחתוך את עצמי היום
האופציה השנייה היא למות
שלום לך.
אני שומעת את הכאב עצום שאת חווה ואת הכמיהה להפסיק אותו- דרך עצה מבחוץ, פגיעה עצמית ואפילו מוות. אני יכולה לדמיין עד כמה את סובלת אם הגעת לנקודות קשות כל כך בתוכך. אני כמובן לא יכולה להבין מבחוץ את חוויתך על עומקה ועל הניואנסים שלה, אך נשמע מדברייך שאת מתמודדת בין היתר עם ייסורי הגדילה- ההכרה המכאיבה גם באהבה, הקרבה והאמון שבקשר וגם במה שהוא לא יכול לספק, וההתמודדות עם האזורים הנפשיים העולים מתוך כך. זוהי הכרה מכאיבה מאוד שיש בה גם פוטנציאל אדיר לצמיחה ושינוי אבל גם כאב עצום ופרידה מכמיהות עמוקות. לכן, כפי שאני חושבת שאת יודעת כבר בעצמך, אין לי תשובה לשאלה "מה לעשות" וגם לו היתה לי, היא היתה חסרת משמעות עבורך. האפשרות להמשיך להתבונן, לצמוח ולחקור את החוויה הנפשית היא אפשרות ובחירה אישית, אשר אפשר רק להמשיך ולהיעזר בטיפול כדי להחליט האם לבחור בה או לא.
אני מקווה ומאמינה שתוכלי להמשיך ולהשתמש בקשר הטיפולי המשמעותי והעמוק שיצרת כדי לחקור היבטים אלו ואחרים, באופן שיביא בסופו של דבר גם להקלה וצמיחה.
ליטל
